שילוח זה יצא לגטו ורשה, שבו שררה ממילא צפיפות רבה. הוא היה חלק משילוח גדול יותר, ובו יהודים ממאגדבורג (Magdeburg) ופוטסדם (Potsdam), שכלל עד אלף גברים, נשים וילדים. רשימת שמות המגורשים אינה זמינה היום, אבל מניחים שהיו בו 425 יהודים מפוטסדם, וזה היה השילוח השני שיצא מעיר זו. בנוסף אליהם היו לפחות 24 ילדים וארבעה מורים מהמוסד החינוכי היהודי לילדים בעלי פיגור שכלי (Israelitische Erziehungsanstalt für geistig zurückgebliebene Kinder) מביליץ (Beelitz), 22 ק"מ דרומית לפוטסדם.
רשימת המגורשים כוללת רק שבעים שמות של יהודים מברלין. ידוע לנו שב-12 או ב-13 באפריל יצאה רכבת גירושל מברנדנבורג/האוול (Brandenburg/Havel) וב-11 באפריל יצאה רכבת עם יהודים מבראונשווייג (Braunschweig). סביר מאוד שאותם מגורשים צורפו לשילוח זה שיצא מברלין.
לארגון השילוח הייתה אחראית המחלקה לענייני יהודים בגסטפו ברלין, שבראשה עמדו אונטרשטורמפיהרר גרהרד שטיבס (Untersturmführer Gerhard Stübs) וסגנו קרימינלאובראינספקטור פרנץ פריפר (Kriminaloberinspektor Franz Prüfer), לצד המחלקה לענייני יהודים ב-RSHA. המשימה של קביעת רשימות המגורשים הוטלה על נציגי הקהילה היהודית של ברלין. הקהילה נדרשה גם לדאוג לאספקת מזון בסיסית ולצורכי המגורשים במהלך הנסיעה....
Klaus Dettmer, "Die Deportationen aus Berlin", in: Wolfgang Scheffler, Diana Schulle (ed.), "Buch der Erinnerung. Die ins Baltikum deportierten deutschen, österreichischen und tschechoslowakischen Juden", Vol. 1, (München: Saur, 2003) p. 191-197