שילוח זה יצא מליון (Lyon) לפריז ב-11 באוגוסט 1944. ס"ס-אוברשטורמפירר קלאוס ברבי (SS-Obersturmführer Klaus Barbie) היה אחראי להכנתו. הרכבת יצאה מתחנת רכבות המשא בגיוטייר (Guillotière) בשעות אחר הצהריים המוקדמות (14:00–14:30) ובה כ-650 מגורשים - גברים, נשים וילדים. השילוח הורכב משלוש קבוצות: בקבוצה אחת היו גברים לוחמים מתנועת ההתנגדות הצרפתית (הרזיסטנס), וכמה מהם יהודים; בקבוצה השנייה היו יהודים מליון ומסביבתה; ובשלישית – לוחמות מן הרזיסטנס. בשל העובדה שבדרך כלל נשים הצליחו יותר להסתיר את זהותן היהודית - למשל האסירות הידועות מרוונסבריק (Ravensbrueck): מילה רסין (Mila Racine) ודניס ורנה (Denise Vernay) - גורשו הנשים בתור עצורות פוליטיות. לאור עובדה זו אפשר להסביר את הקושי בקביעת מספרם המדויק של המגורשים היהודים, כפי שכתב סרג' קלרספלד (Serge Klarsfeld) ב-1978 ב"ספר הזיכרון לגירוש היהודים מצרפת" (Mémorial de la déportation des Juifs de France).
רוב האנשים שנעצרו לקראת סוף יולי ובתחילת אוגוסט הובאו למחנה הכינוס מונליק (Sammellager Montluc), כלא במצודת מונליק שברובע השלישי בליון.
במשפטו של קלאוס ברבי העיד ז'ק לסט (Jacques Last), ניצול יהודי בן 56 מלונוויל (Lunéville). בתצהיר מ-30 בנובמבר 1984 אמר לסט שהוא נעצר בבית הוריו ב-1 באוגוסט 1944 בידי שלושה אנשים בבגדים אזרחיים שהיו לטענתם שוטרים גרמנים:...