השילוח היה אמור לצאת למזרח ב-5 ביוני 1942. מלכתחילה נועדו להיכלל בו "קומוניסטים, יהודים וגורמים א-סוציאליים". בשיחת טלפון ב-4 במאי 1942 הודיע דנקר לס"ס-שטורמבאנפיהרר רולף גינתר (SS-Sturmbannfuehrer Rolf Guenther), סגנו של אייכמן במחלקה לענייני יהודים ב-RSHA, שיש לזרז את הגירוש; הדרישות הבלתי פוסקות של בני משפחות העצורים לשחררם מן המחנות הכעיסו אותו. גינתר הבטיח להגיש לוח זמנים לרכבות הגירוש מיד כשתיפתר שאלת אמצעי התעבורה. הוא גם הודיע לדנקר שלא ייתכן להסיע יחד קומוניסטים, יהודים וגורמים א-סוציאליים כמתוכנן, ודרש לארגן מיד רכבת מיוחדת ליהודים בלבד.
ב-13 במאי 1942 נפגשו דנקר ולוטננט-גנרל אוטו קוהל ( Otto Kohl), מנהל מחלקת תעבורת הרכבות בפריז (Eisenbahntransport ,ETRA), ודנו בזמינותם של אמצעי תעבורה בשילוחים הקרבים. בפגישה סקר דנקר סקירה כללית של מצב היהודים בצרפת, וקוהל ציין שמבחינתו אפשר לגרש מצרפת 20,000-10,000 יהודים, ושהוא יספק את הציוד הנדרש, לרבות קרונות השילוח.
בטלקס ששלח גינתר ב-16 במאי למפקד הבכיר של הסיפ"ו-ס"ד בצרפת, הלמוט קנוכן (Helmut Knochen), אושרה הזמנתה של רכבת מיוחדת ממשרד התעבורה של הרייך לקראת גירושם הקרב של 1,000 יהודים ממחנה קומפיין לאושוויץ. גינתר גם אישר שפריז תדאג שלפחות קצין אחד ו-15 שוטרים ילוו את הרכבת עד הגבול....
ארכיון
ביבליוגרפיה
רקע הסטורי
CENTRE DE DOCUMENTATION JUIVE CONTEMPORAINE, PARIS, FRANCE C copy YVA JM / 622
CENTRE DE DOCUMENTATION JUIVE CONTEMPORAINE, PARIS, FRANCE XXV b,c 1-249 copy YVA JM / 534