שילוח מ - Amsterdam, Noordholland, הולנד ל - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ב- 21/04/1943

השילוח הראשון לטרזיינשטט יצא ב-21 באפריל 1943. לפי התכנון השילוח היה אמור לצאת בתחילת חודש מרס, אך בשל התפשטות מגפת הטיפוס וצפיפות היתר בגטו נסגרו שעריו, ואייכמן דחה את מועד יציאתו. כדי לחסוך את נסיעותיה האיטיות של רכבת גירוש מיוחדת, שבדרך כלל שהתה כמה ימים בדרכים, הציעה הנהלת הרכבות באוטרכט לשלוח את היהודים בקרונות נוסעים שיצורפו לרכבת סדירה שנוסעת במהירות רגילה. גם הרייכסקומיסר ארתור סייס אינקוורט (Arthur Seyss Inquart) היה מעוניין להציג את הגירוש לטרזיינשטט מהולנד כ'העתקת מקום מגורים' (Wohnsitzverlegung) ולהפיק תועלת מתעמולה זו, ולכן סבר שהרכבת צריכה לצאת ישירות מאמסטרדם ולא ממחנה המעבר וסטרבורק (Westerbork). אייכמן לא התנגד לכך. ההחלטה על גודל השילוח ויעדו, וכן הנחיות בנוגע לקטגוריות שלפיהן ירכיבו את הרשימה, התקבלו ממחלקתו של אייכמן ב-RSHA. ההודעה הועברה לצפף, ששהה בהאג והיה אחראי להוציא את השילוח אל הפועל. צפף העביר את המידע לשלוחות החוץ בפרובינציות – אלה קיבלו הוראה להעביר את היהודים שבאזורם לווסטרבורק - לאאוס דר פינטן ולמפקדי מחנה וסטרבורק ומחנה פיכט (Vught). לאחר מכן הוכנה רשימת הגירוש לשילוח, וזו שונתה כמה פעמים; בכל פעם שנוספו שמות לרשימה היא נדרשה לקבל את אישוריהם של סייס אינקוורט, ראוטר ווילהלם הרסטר (Wilhelm Harster), מפקד משטרת הביטחון והס"ד (BdS - Befehlshaber der Sicherheitspolizei und des SD). ברשימה הסופית נרשמו 362 יהודים, אך רק 295 יצאו לטרזיינשטט. אאוס דר פינטן הסביר ל-BdS בהאג את הסיבות לפער זה: כמה מן היהודים שהוכנסו לרשימה כבר הגיעו לאושוויץ, ואחרים מתו או שהתפנו מן הפרובינציות ולכן לא קיבלו את הזימון, או שלא הספיקו להגיע בזמן מווסטרבורק. בין הקבוצות השונות שמהן הורכבה רשימת הגירוש הייתה גם קבוצת ה-Friedensverdienste, אישים בולטים שתרמו תרומה חשובה לרייך בתחומים האזרחיים. רובם היו יהודים גרמניים חסרי נתינות בהולנד, ובהם גם פריץ רטנאו (Fritz Rathenau), שופט בהשכלתו ובעל תפקיד בכיר מאוד במשרד הפנים הפרוסי שברפובליקת ויימאר. היהודים ההולנדיים המעטים שהוכרו בקבוצה זו היו אלו שעבדו זמן רב במוסדות גרמניים בהולנד, כגון רוזי מנהיים (Roosji Manheim), מזכירתו של יורש העצר הגרמני לשעבר; יהודים שהיו חברים לשעבר במפלגת NSB (המפלגה הנציונל-סוציאליסטית ההולנדית, Nationaal Socialistische Beweging), וכן אלו שנהנו מחסותו האישית של ראש המפלגה, אנטון מוסרט (Anton Mussert). הם ובני משפחותיהם צוינו ברשימה סגורה, וסמל של פרש כחול (Blauer Reiter) נוסף ליד שמם; אחד מאותם יהודים היה הקריקטוריסט והמאייר המפורסם יו ספיר (Jo Spier). השאלה כיצד לנהוג עם יהודי ה-NSB לא הייתה קלה לנאצים. אייכמן דחה את ההצעה לאפשר להם להגר והחליט שהם יהיו בין האחרונים שיגורשו. בשילוח גורשו גם ותיקי מלחמה ובני משפחותיהם, וכן בני זוג של יהודים שהיו נשואים נישואי תערובת שהסתיימו....