שילוח זה, אשר יצא מתחנת הרכבת של קטוביץ ב-21 במרס 1944 והגיע אל טרזיינשטט באותו יום, היה האחרון מבין עשרה שילוחים של יהודים מחבל שלזיה עילית, ובהם יהודים קשישים או כאלה אשר עמדו בקריטריונים מיוחדים אחרים שהציבו הרשויות, והשילוח היחיד מסוג זה שלא יצא מהעיר אופלן (Oppeln). בשילוח היו 22 יהודים. אין בידינו די מידע על אותם מגורשים. בהתחשב במוצא השילוח ובהתפלגות גילם של המגורשים ומגדרם, אפשר להניח כי המגורשים היו יהודים (ובעיקר יהודיות) מקהילות קטוביץ, גלייֶוויץ (Gleiwitz, Gliwice) ובויטן (Beuthen, Bytom), אשר היו נשואים לבני זוג לא-יהודים שמהם התגרשו או התאלמנו.
ככלל הנראה, כמה ימים לפני הגירוש נתן הגסטפו התראה למגורשים. הם צֻוו להתייצב באתר הכינוס בקטוביצה. היה עליהם להסדיר את כל חשבונותיהם או חובותיהם והותר להם לשאת מטען מוגבל.
באתר הכינוס הם נרשמו ואולצו לחתום על הצהרה המעבירה את כל רכושם למדינה. הם היו כלואים באתר הכינוס עד יום השילוח. אחר כך נאלצו המגורשים לצעוד אל רציף רכבת בקטוביץ או בסביבתה, בליווי אנשי משטרה או גסטפו. שם הם אולצו להיכנס לקרון נוסעים שחובר לרכבת נוסעים סדירה. ככל הנראה נסעה הרכבת לברסלאו (Breslau), משם לדרזדן (Dresden) ולבסוף הגיעה אל תחנת הרכבת שנבנתה מכבר בגטו טרזיינשטט....