עד אפריל 1943 גורשו רוב תושביו היהודים של חבל שלזיה עילית. הקשישים שולחו לגטו טרזיינשטט בחורף 1942, והיהודים שלא היו מוגנים מפני גירוש הודות לתעסוקה בקהילה היהודית או נישואים לבן זוג לא-יהודי שולחו לגטאות במחוז לובלין ולמחנה ההשמדה אושוויץ-בירקנאו, בקיץ 1942 ובראשית אביב 1943.
שילוח זה, אשר יצא מתחנת הרכבת של אופלן (Oppeln) ב-21 באפריל 1943 והגיע אל טרזיינשטט באותו יום, היה החמישי מבין עשרה שילוחים של יהודים מחבל שלזיה עילית, ובהם יהודים קשישים או כאלה אשר עמדו בקריטריונים מיוחדים אחרים שהציבו הרשויות. השילוח כלל 46 יהודים, תושבי הערים אופלן ורטיבור (Ratibor), והעיירות באד ציגנהלס (Bad Ziegenhals) ולבשיץ (Loebschütz). מרבית המגורשים היו קשישים בני למעלה מ-65 שנה; אחרים היו ותיקי מלחמה בעלי עיטורי גבורה ובני משפחתם. בין המגורשים היו גם גיזלה זקש (Gisela Sachs) וברטה גליקסמן (Bertha Glücksmann), מזכירותיו של ראש הקהילה היהודית של אופלן. בשילוח זה גורשו גם גיאורג וינר (Georg Wiener) ואויגן שלזינגר (Eugen Schlesinger), שני חברי ועד הנאמנים האחרונים של הקהילה.
ימים אחדים לפני הגירוש קיבלה הקהילה היהודית רשימה של מגורשים, ונאלצה להודיע להם על גירושם הקרוב. המגורשים צֻוו להתייצב באתר הכינוס שבשוק הבהמות הישן (Bullenkeller), ששכן במלפנרשטראסה (Malapanerstrasse) שבאופלן. היה עליהם להסדיר את כל חשבונותיהם או חובותיהם והותר להם לשאת עמם עד עשרה קילוגרמים של מטען וכן את המפתחות לדירותיהם....