ב-21 במאי 1943 הודיע רולף גינטר (Rolf Günther), סגנו של אייכמן במחלקה IVB4, לכל משרדי המשטרה ברחבי הרייך שהיינריך הימלר (Heinrich Himmler) הורה לגרש את כל היהודים שנשארו בתחומי הרייך, ובהם גם יהודי בוהמיה ומורביה, למזרח או לגטו טרזיינשטט עד 30 ביוני 1943. ההנחיה החדשה כללה כמה קבוצות של יהודים שגירושם נדחה עד אז ובהם חולים ותשושים, יהודים שהועסקו בעבודת כפייה בתעשיית המלחמה וכן אחרוני העובדים של ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה. בתום הגירוש היו אמורים להיוותר בתחומי הרייך רק בני זוג יהודים שהיו נשואים בנישואי תערובת. הצו פירט גם את הסדרי התעבורה ולפיהם אם נועדו לגירוש פחות מ-400 יהודים, הם יוסעו בקרונות מיוחדים שיחוברו לרכבות סדירות.
השילוח הזה יצא מן העיר שטטין (Stettin,Szczecin) שבחבל פומרניה ב-19 או ב-20 ביולי 1943 והגיע אל גטו טרזיינשטט ב-21 ביולי 1943. השילוח סווג כשילוח של יחידים (Einzeltransport), והיה בו מגורש אחד בלבד, יוזף זליגזון (Josef Seeligsohn) בן ה-42. ברשומות הגסטפו צויין כחקלאי.
יוזף זליגזון נעצר ככל הנראה בביתו או הורו עליו להתייצב במטה הגסטפו בשטטין, ששם אולץ לחתום על הצהרה המעבירה את כל רכושו לידי המדינה. ככל הנראה הועלה בליווי שמירה על רכבת נוסעים רגילה שנסעה אל טרזיינשטט דרך פוזן (Poznan) או ברלין....