שילוח XIII/6 מ - Mannheim, Mannheim (Mannheim), Baden, גרמניה ל - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ב- February 1945

השילוח הזה יצא ממאנהיים (Mannheim) והגיע לטרזיינשטט ב-17 בפברואר 1945. היו בו 144 יהודים, רובם ממאנהיים וכן כמה יהודים מהאזור הסמוך לעיר ובהם פלהינגן (Flehingen), אונטרגרומבאך (Untergrombach), קארלסרוהה (Karlsruhe), קֶפֶרטַל (Käfertal), באדן-באדן (Baden-Baden), היידלברג (Heidelberg) ופורצהיים (Pforzheim). המגורש המבוגר ביותר היה בן 71, והצעיר שבהם בן 12.
רוב האנשים שיצאו בשילוחים האחרונים מהמחוזות וירטמברג והוהנצולרן לטרזיינשטט היו יהודים שחיו ב"נישואים מעורבים", וצורפו לשילוחים בעקבות מותו של בן-הזוג הלא-יהודי או בעקבות גירושין. בפברואר 1943 שלח המשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA) לסניפים המקומיים של הגסטפו הנחיות שילוח חדשות. על פי ההנחיות האלה עובדי כפייה לא היו מוגנים עוד מגירוש, אך בני זוג יהודיים בנישואים מעורבים קיימים או אפילו מבוטלים (Geltungsjuden) היו עדיין פטורים. במאי 1943 הורה היינריך הימלר שיש לגרש כל מי שמוגדר כיהודי על פי חוקי נירנברג ועדיין חי בגרמניה, וב-18 בדצמבר 1943 הורה ראש הגסטפו, היינריך מילר (Heinrich Müller), על שילוח יהודים שנישואיהם ללא-יהודים הסתיימו במות בן-הזוג הלא יהודי או בגירושין. בפברואר 1945 קבע ה-RSHA כי מעתה ואילך ישולחו כל האנשים ממוצא מעורב (Mischlinge) וכל היהודים החיים עם בני זוג לא-יהודים. הואיל וסוף המלחמה כבר נראה באופק, בחרו רבים מהיהודים המיועדים לגירוש להסתתר. אחרים לא היו רשומים כי הפצצות האוויר המתמידות השמידו חלק כה גדול מהתשתית השלטונית עד שמסמכים רבים אבדו.
ידוע שיהודי קארלסרוהה שהיו בשילוח הזה הצטוו להתייצב בתחנת הרכבת המרכזית של קארלסרוהה ב-9 בפברואר 1945. כ-30 יהודים ממחוז באדן צייתו לצו הזה. כמעט כל המגורשים מהשילוח הזה שרדו בטרזיינשטט עד שחרורם, פחות משלושה חודשים אחר כך....