בלילה שבין 4 ל-5 באוקטובר 1943, הבניין שבו שכן המשרד המחוזי של "ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה" שבהֶרמֶסווג מס' 7-5 נפגע בהפצצות אוויריות ונשרף. עד אז שימש מבנה זה גם כאתר כינוס ליהודים שהיו מיועדים לגירוש. בעקבות כך, משרד "ההתאחדות הארצית" עבר לאוסטאֶנדשטרַאסֶה (Ostendstrasse) מס' 18, שם הקים הגסטפו מעון מגורים יהודי משותף, ב-15 במרס 1943. מעון מגורים זה שימש הן כמקום מעצר והן כאתר כינוס ליהודים טרם גירושם, ומשם יצאו השילוחים.
בנובמבר 1943 יצא שילוח מפרנקפורט על המיין והגיע ב-10 בנובמבר לטרזיינשטט. אין בידינו מידע בנוגע למועד המדויק שבו יצאה הרכבת לדרכה. יש להניח שהיות שהמגורשים נשלחו ברכבת נוסעים סדירה, הם יצאו יום קודם לכן. בשילוח היו שלוש יהודיות בלבד, ובכללן ילדה בת שלוש, גרדה טנה זיגל (Gerda Tana Siegel). גרדה, שהוגדרה 'מישלינג', נלקחה מאמה, שנישאה ליהודי, ונשלחה לבדה, עם שתי נשים שלא הכירה. בגטו היא הוכנסה לבית היתומים שאותו ניהל זוג יהודים שגורש מווינה. לאחר שבני הזוג נשלחו לאושוויץ, יהודייה מבוגרת מווינה, קיבלה עליה את הטיפול בילדה. במשך למעלה משנה היא הסתירה אותה במרתף, כדי למנוע את שילוחה לאושוויץ. לאחר המלחמה הוחזרה הילדה, והיא בת חמש, לאמה שנשארה בפרנקפורט.
הֶדוויג רייס (Hedwig Reihs) נכללה אף היא בשילוח זה. בנה, יהודי למחצה, שירת בוֶורמַכט ונהרג בקרבות בצרפת, ב-19 ביוני 1940 . בשל כך היא נשלחה לטרזיינשטט ולא למחנה השמדה. לאחר המלחמה, במשפט שהתנהל נגד עובדי גסטפו פרנקפורט על המיין, היא העידה שקרימינלאינספקטור הנס גַבוש [Hans Gabbusch] וקרימינילסֶקרטר אלברט פרידריך [ Albert Friedrich] פיקחו באותו יום על מהלך השילוח שיצא מהמעון באוסטאֶנדשטרַאסֶה. אחר כך הם הגיעו גם לתחנת הרכבת והשגיחו ששלוש היהודיות יעלו על הרכבת....