השילוח השמיני מהמבורג לטרזיינשטט יצא מהעיר ב-23 ביוני 1943 וכלל 108 יהודים. אחדים מהם היו תושבי ערים אחרות – חמישה מברמן (Bremen), שלושה מרוסטוק (Rostock), שניים מוולסרודה (Walsrode) ואדם אחד מיבר, אולדנבורג ושטאדה (Jever, Oldenburg, Stade) – אשר הובאו להמבורג כחלק מהליך גירושם. ימים אחדים קודם לכן נאספו המגורשים בבנייני הקהילה היהודית בבנקשטראסה (Beneckestrasse). בעת שהותם במקום התבצע חיפוש במטענם, אשר היה מוגבל ל-50 קילוגרם לאדם. המגורשים אולצו למלא הצהרת רכוש ולחתום על הצהרה כי הבעלות על כל נכסיהם עוברת לידי הרייך.
השילוח כלל את 30 העובדים האחרונים של הסניף המקומי של ההתאחדות הארצית של היהודים בגרמניה; הארגון פורק באותו חודש. מאותו זמן ועד תום המלחמה מינה הגסטפו את ד"ר מרטין היינריך קורטן (Martin Heinrich Corten), מנהל בית החולים היהודי, ל"איש קשר" (Vertrauensmann). הוטל עליו לנהל את ענייניה של האוכלוסייה היהודית שנותרה בהמבורג. קורטן התלווה לשילוח VI/8, והוחזק בטרזיינשטט עד שהגסטפו של המבורג תבע את שחרורו. עוזריו של "איש הקשר" החדש היו יהודים שעדיין היו מוגנים מפני גירוש הודות לנישואים עם בני זוג לא-יהודים.
אחד המועמדים לגירוש בשילוח זה היה לאו ליפמן (Leo Lipmann), חבר המועצה וראש מחלקת הכספים של הקהילה היהודית. הוא היה בעל תפקיד מרכזי בחיי הקהילה, וסירב להגר. ב-10 ביוני 1943 פשטו סוכני גסטפו על משרדי הקהילה והודיעו לליפמן שבקרוב יגורש לטרזיינשטט. בלילה שלאחר הפשיטה, ליפמן ואשתו אנה ג'וזפינה (Anna Josephine) שלחו יד בנפשם....
Beate Meyer, "Die Deportationen der Hamburger Juden 1941-1945, in Beate Meyer," ed., Die Verfolgung und Ermordung der Hamburger Juden 1933-1945 (Landeszentrale für politische Bildung, 2006), pp. 42-78