שילוח זה יצא ממינכן ב-13 בינואר 1944 והגיע למחרת לטרזיינשטט. בשילוח היו 33 יהודים, רובם נשים. 19 מגורשים הגיעו ממינכן, אחת המגורשות הייתה הדיירת האחרונה שהתגוררה במבנה בלינדוורמשטראסה (Lindwurmstrasse) מס' 125 (כיום 127). הבניין, אשר המפלגה הנאצית התירה לשימושם של היהודים, סיפק קורת גג לקהילה היהודית משנת 1938, שבמהלכה נהרסו בית הכנסת ומבני הקהילה בהרצוג-מקס-שטראסה (Herzog-Max-Strasse). בבניין הוקמו חדר תפילה ומתחם משרדי. מבניין זה שלחה הקהילה היהודית את פקודות הגירוש. יהודים רבים עברו לבניין וחיו בו בצפיפות רבה, לאחר שאולצו להתפנות מבתיהם.
בשילוח זה היה אדם אחד מפלַנֶג (Planegg), כיום חלק ממינכן; אחד מגאוטין (Gauting), מדרום-מערב למינכן; אחד מאַמֶרלַנד (Ammerland), ואחד מהולצהאוזן (Holzhausen). בין המגורשים נכללו גם אדם אחד שהובא מבית הסוהר, ארבעה מאאוגסבורג (Augsburg), שניים מפֶלהיים (Fellheim), אחד מלינדאו (Lindau), אחד מלינדנברג באלגוי (Allgäu) ואחד מנוי-אוּלם (Neu-Ulm). המגורשים הובאו למינכן ושהו בה עד צאת השילוח. רוב המגורשים ממינכן היו נשואים בהווה או בעבר לבן-זוג לא-יהודי.
כיוון שאתר הכינוס במינכן הפסיק לפעול נלקחו המגורשים מבתיהם והובאו למטה המשטרה של מינכן באטשטראסה (Ettstrasse), שם הוחזקו במשך כמה ימים, עד גירושם. נערך עליהם חיפוש, וחפצי הערך שלהם הוחרמו. הם עברו הליכים ביורוקרטיים, ובכללם חתימה על הצהרות רכוש, ונאמר להם שנכסיהם הוחרמו עקב היותם "אויבי הרייך". בכך הסתיים תהליך נישולם של המגורשים....