שילוח II/29 מ - Muenchen, München (München), Bavaria, גרמניה ל - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ב- 24/06/1943

בשילוח, שיצא ב-24 ביוני 1943 והגיע לטרזיינשטט למחרת, היו עשרה יהודים. תשעה מהם התגוררו קודם לכן במבנה בלינדוורמשטראסה (Lindwurmstrasse) מס' 125 (כיום 127). הבניין, אשר המפלגה הנאצית התירה לשימושם של היהודים, סיפק קורת גג לקהילה היהודית משנת 1938, שבמהלכה נהרסו בית הכנסת ומבני הקהילה בהרצוג-מקס-שטראסה (Herzog-Max-Strasse). בבניין הוקמו חדר תפילה ומתחם משרדי. מבניין זה שלחה הקהילה היהודית את פקודות הגירוש. יהודים רבים עברו לבניין וחיו בו בצפיפות רבה, לאחר שאולצו להתפנות מבתיהם. אחד המגורשים היה חסר נתינות ונלקח מווינצנטיוסאַנשטאלט (Vinzentiusanstalt), מוסד צדקה קתולי בקְלרַשטראסה (Klarastrasse) מס' 10. שני מגורשים היו בעלי נתינות סלובקית, ובזכות כך ניצלו מהגירושים הקודמים. זמן קצר טרם השילוח חדלה הקהילה היהודית להתקיים רשמית, ורבים מהמגורשים בשילוח זה היו עובדי הקהילה היהודית או בני זוג יהודים שנישאו ללא-יהודי. תאודור קורונצ'יק (Theodor Koroncyk), שהיה נשוי לאישה לא-יהודית, שימש כנציג איחוד הרייך של היהודים בגרמניה לפני הגסטפו, וקיבל עליו את כל תפקידי קהילת היהודים הקטנה מאוד, שרוב אנשיה היו נשואים לבני זוג שאינם יהודים.
כיוון שאתר הכינוס במינכן הפסיק לפעול נלקחו המגורשים מבתיהם והובאו למטה המשטרה של מינכן באטשטראסה (Ettstrasse), שם הוחזקו במשך כמה ימים, עד גירושם. נערך עליהם חיפוש, וחפצי הערך שלהם הוחרמו. הם עברו הליכים ביורוקרטיים, ובכללם חתימה על הצהרות רכוש, ונאמר להם שנכסיהם הוחרמו עקב היותם "אויבי הרייך". בכך הסתיים תהליך נישולם של המגורשים.
ביום הגירוש, 24 ביוני, נלקחו המגורשים לתחנות הרכבת שמהן יצאו השילוחים לטרזיינשטט. תחנות אלה היו תחנת הרכבת המרכזית של מינכן ותחנת רכבות המסע שנמצאה באזור מינכן-ליים (Muenchen-Laim). ההיסטוריון אנדראס הויסלר (Andreas Heusler) טוען כי מרבית השילוחים יצאו מן התחנה המרכזית של מינכן, אך על-פי כמה עדויות הדבר לא בהכרח היה כך....