השילוח יצא ממינכן ב-20 באפריל 1943 והגיע לטרזיינשטט ביום שלמחרת. הגסטפו של מינכן חזה מראש את החמרת פקודות הגירוש, כפי שפורסמו בחודש מאי. בניגוד לאמור בחוק באותו זמן, גורשו גם כמה אנשים שהיו נשואים לבן זוג לא-יהודי עד מותו או עד מועד הגירושים מבן הזוג, וכן גורש אדם שאחד מהוריו היה לא-יהודי.
השילוח כלל 18 יהודים, רובם הגדול נשים. 14 יהודים הגיעו ממינכן, ובכללם תשעה שהתגורר קודם לכן במבנה בלינדוורמשטראסה (Lindwurmstrasse) מס' 125 (כיום 127). הבניין, אשר המפלגה הנאצית התירה לשימושם של היהודים, סיפק קורת גג לקהילה היהודית משנת 1938, שבמהלכה נהרסו בית הכנסת ומבני הקהילה בהרצוג-מקס-שטראסה (Herzog-Max-Strasse). בבניין הוקמו חדר תפילה ומתחם משרדי. מבניין זה שלחה הקהילה היהודית את פקודות הגירוש. יהודים רבים עברו לבניין וחיו בו בצפיפות רבה, לאחר שאולצו להתפנות מבתיהם. שלושה מן המגורשים הגיעו מן העיר אוגסבורג (Augsburg) ואדם אחד הגיע מן העיירה באד טלץ (Bad Tölz), הממוקמת 60 קילומטר מדרום למינכן. לפני גירושם, הם הובאו למינכן.
שבעה מתוך 18 המגורשים היו חסרי נתינות, שבעבר היו אזרחים הונגרים, סלובקים או טורקים. ברשות שניים מהם עדיין היו דרכונים סלובקיים, ואחד עדיין היה בעל אזרחות רומנית. האזרחות הלא-גרמנית הצילה את רובם מן הגירושים הקודמים. אחדים היו נשואים לבן זוג לא-יהודי או התאלמנו או התגרשו מבן זוג לא-יהודי....