שילוח Er מ - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 16/10/1944

הוראות השילוח הועברו מן המשרד ליישוב השאלה היהודית (Zentralamt für die Regelung der Judenfrage) שבפראג למפקד המחנה קארל ראם (Karl Rahm). על פי עדותו של וילם קנטור (Vilem Cantor), הממונה על רישום השילוחים בטרזיינשטט, הוראות הגירוש נמסרו ממפקדי הס"ס להנהגה היהודית של הגטו (ה-Ältestenrat, מועצת היהודים), וזו נאלצה לפעול לפיהן. בהוראות נמסרו מועד הגירוש, מספר האנשים המיועדים לגירוש וקריטריונים מיוחדים לגירוש. על פי עדותה של חנה קלמן (Hanna Callmann) ויומנו של פאבל ויינר (Pavel Weiner), הקריטריונים כללו את כל חברי בית הדין של הגטו ועובדי המִנהל היהודי. פיליפ מנס (Philipp Manes) כותב ביומנו שעתה מגרשים גם חולים ונכים. בהוראות צוינו גם שמות אנשים מסוימים שהיו אמורים להיכלל בשילוח (Weisungen). רשימת המגורשים הסופית גובשה בישיבה של מועצת היהודים, ובה השתתפו 30–40 איש, נציגי המחלקות והקבוצות הלאומיות שבגטו. בישיבה הוכנה גם "רשימת עתודה", ובה כ-20% ממספר האנשים המיועדים לשילוח. אם מסיבה כלשהי לא יכלו אסירים מסוימים להצטרף לשילוח, אלה ששמותיהם הופיעו ב"רשימת העתודה" נדרשו להתייצב במקומם. ב-12 באוקטובר יצא מטרזיינשטט שילוח, ובו 1,500 איש. למחרת זומנו לשילוח האנשים שנכללו ב"רשימת העתודה" של השילוח אך לא צורפו אליו. הם נספרו ונדרשו להתייצב שוב לשילוח ב-14 באוקטובר. ב-14 באוקטובר בבוקר קיבלו אסירים נוספים זימון לשילוח, והם נדרשו להתייצב באותו לילה באתר ההסגר (Schleuse) בקסרקטין המבורג. הם הורשו לקחת עמם מטען שמשקלו עד 30 ק"ג בשני תיקי-יד לאדם, ונאסר עליהם לקחת כלי עבודה או גיגיות רחצה. למי שלא היה מסוגל לשאת את מטענו בעצמו, הורשה להעביר את מטענו בעזרת סבלים שסיפקה מחלקת התעבורה של מועצת היהודים. בימי ההסגר הצליחה ההנהגה היהודית לספק לאסירים מזון וציוד, אך לא באופן קבוע. ב-15 באוקטובר נשלח לראשי הבתים ולראשי הבלוקים מזכר דחוף, ובו הודיעו להם שהעלייה לרכבת החלה. השילוח כונה ברשומות "Er", והוא היה השילוח השמיני שיצא מטרזיינשטט לאושוויץ בגל השילוחים האחרון, גל שהיו בו 11 שילוחים. השילוח יצא מטרזיינשטט ב-16 באוקטובר 1944 והגיע לאושוויץ-בירקנאו ב-18 באוקטובר. היו בו 1,500 בני אדם: גברים, נשים וילדים. ביום היציאה הגיעה למחנה רכבת ריקה; היא נסעה דרך מסילת הברזל שהניחו אסירים יהודיים בקיץ 1943. המיועדים לשילוח הועלו לקרונות הצפופים. ההיסטוריון אלפרד גוטוולט (Alfred Gottwaldt) סובר ששילוחים אחרונים אלה מטרזיינשטט לאושוויץ שולחו בשתי רכבות: בכל אחת מהן 25–30 קרונות מטען, והם נעו הלוך ושוב בין המחנות. הרכבות מטרזיינשטט לאושוויץ נסעו בדרך כלל צפונה לדרזדן (Dresden), ומשם מזרחה לברסלאו (Breslau, Wroclaw) ולקטוביץ' (Kattowitz, Katowice)....