שילוח Em מ - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 01/10/1944

פקודות השילוח הועברו אל מפקד המחנה קרל ראהם (Karl Rahm) מן ה"משרד לפתרון השאלה היהודית" (Zentralamt Regelung der Judenfrage) ששכן בפראג. וילם קנטור (Vilem Cantor), עובד במחלקת רישום השילוחים בטרזיינשטט, הצהיר שהפקודות הועברו אל ההנהגה היהודית של הגטו, והיא נאלצה למלא אותן. בפקודות צוינו תאריך השילוח, מספר האנשים שישולחו, קריטריוני בחירה אחרים - לשילוח זה נבחרו גברים בריאים בני 50 ומטה - ושמותיהם של האנשים שיש לכלול בשילוח בכל מקרה ("ווייזונגן", Weisungen). ההנהגה היהודית כינסה ועדה שהורכבה מ-40-30 נציגים מן המחלקות וקבוצות הלאום שבגטו, וזו הכינה את רשימת שמות המיועדים לשילוח. לעומת שילוחים קודמים שנשלחו מן הגטו, בשילוח זה גורשו גברים בלבד, בלא נשותיהם או ילדיהם הקטנים. המהנדס אוטו צוקר (Otto Zucker), מראשי ההנהגה היהודית של הגטו, נבחר להנהיג את השילוח. ברשימת השילוח הייתה גם עתודה של כ-20% ממספר המיועדים לשילוח, כדי שאם מסיבה זו או אחרת לא יעלו לשילוח כמה מן המיועדים לו, יהיה אפשר להעלות אליו אנשים מן העתודה במקומם. פיליפ מנס (Philipp Manes), שהתגורר בגטו באותה העת, כתב ביומנו שראש ההנהגה היהודית פאול אפשטיין (Paul Eppstein) הכריז על השילוח הזה ועל השילוח שלאחריו ב-21 בספטמבר 1944 בשעות הערב. מנס כתב את ההכרזה: "לשכת מפקד המחנה דרשה שילוח לעבודה של 5,000 גברים בני 50-18. על השילוח לצאת בתוך זמן קצר. הובטח לנו שבסיום העבודה שהם יוצאים אליה – לאחר שישה שבועות – הם ישובו. פטוֹרים מן השילוח יינתנו רק במקרים דחופים ומבוססים ביותר. הבחירה לשילוח היא על בסיס גיל בלבד, והיא תקפה לכל גבר, גם לבעלי משרה חשובה. שמרו על המשמעת, הדבר חייב להיות; הָקֵלו עלינו במטלה הקשה הזאת, הקשה כפליים, שכן היא מוטלת עלינו דווקא במועד הקדוש ביותר"....