שילוח Ds מ - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 18/12/1943

ההודעה על שילוח זה התפרסמה בהוראות היומיות שפרסמה מועצת היהודים ב-17 בדצמבר 1943, ונקבע בה שהשילוח יֵצא לשטח הרייך. הפרסום היה זמן רב אחרי שהחלו ההכנות הסופיות לשילוח. ביום שלפני השילוח, בשעת בוקר מוקדמת, קיבלו האסירים הודעה כתובה, ובה נדרשו להתייצב ביום המיועד לשילוח באתר ההסגר "שלויזה" (Schleuse), אתר שהיה חלק מקסרקטין המבורג. ההודעה שללה כל אפשרות ערעור. לאסירים הותר לקחת מטען-יד ותיק אחד או מזוודה אחת לאדם, והם היו אמורים להישלח לתחנת הרכבת בנפרד. ביומן הגטו שכתבה אווה רוביצ'קובה (Eva Roubickova) נכתב שכמה מן האסירים שנבחרו לשילוח זה נלקחו לבסוף להסגר, ונראה שבחירתם הייתה שרירותית. כשהאסירים גורשו לטרזיינשטט הם קיבלו מספרי זיהוי, ועתה קיבלו מספרי זיהוי חדשים. הם נספרו ונלקחו לרציף הרכבת בטרזיינשטט, רציף שנבנה כמה חודשים לפני כן בידי פועלים יהודים, והועלו לרכבת שהמתינה להם. שילוח זה כונה ברשומות "Ds", והוא יצא מטרזיינשטט ב-18 בדצמבר 1943. השילוח היה הראשון משני שילוחים שיצאו מטרזניישטט ממש לפני סגירתן הזמנית של מסילות הרכבת בחורף 1943. היו בו 2,503 גברים, נשים וילדים, רובם בני שישים ומטה. הוא הגיע לאושוויץ-בירקנאו למחרת, ב-19 בדצמבר. הרכבות מטרזיינשטט לאושוויץ נסעו צפונה לדרזדן (Dresden), ומשם מזרחה לברסלאו (Breslau, Wroclaw) ולקטוביץ' (Kattowitz, Katowice). לעומת רוב השילוחים שהגיעו לאושוויץ-בירקנאו, בשילוח הזה לא עברו האסירים סלקציה, ואיש מהם לא נרצח מיד כשירד מן הרכבת. הם נדרשו למסור את מטענם ונלקחו למקום שנקרא "סאונה", ובו גולחו ומספרי האסירים קועקעו על זרועותיהם. משם נלקחו לאזור נפרד ומגודר בבירקנאו, אזור שכונה "Familienlager B II b" ("מחנה המשפחות"), ובו נכלאו עם אלפי אסירים מטרזיינשטט שכבר הגיעו לשם בספטמבר 1943. תכליתו המדויקת של מחנה זה לא התבררה. מפקד מחנה אושוויץ-בירקנאו רודולף הס (Rudolf Höss) טען באוזני בית הדין בנירנברג בשנת 1946, ש"מחנה המשפחות" נועד להפיג את חששותיהם של האסירים שנותרו בטרזיינשטט מפני הגורל שממתין להם במזרח. עם זאת, על פי הראיות שמצא ההיסטוריון אוטו דב קולקה (Otto Dov Kulka), "מחנה המשפחות" נועד להציג מראית עין של יחס הוגן כלפי היהודים, אם משלחות זרות - לרבות נציגים מממשלת דנמרק והצלב האדום הבינלאומי - ירצו לבקר באושוויץ-בירקנאו. גם הניסיון המתמשך להציג את טרזיינשטט כאשליה משכנעת של נורמליות, כדי להוליך שולל את הצלב האדום, היה ניסיון דומה. ב"מחנה המשפחות", המקום היחיד באושוויץ שבו הותר לילדים קטנים לחיות, עשו המבוגרים כמיטב יכולתם כדי ליצור סביבת חיים רגילה לילדים....