ההודעה על השילוח נמסרה בפקודות היום של ההנהגה היהודית ב-19 בספטמבר 1942, שם נטען גם כי המגורשים יועברו לגטו אחר. זמן מה לאחר מכן קיבלו תושבי הגטו שיועדו לגירוש הוראה לארוז את חפציהם הוראה לארוז את חפציהם ולהתייצב באתר ההסגר ("שלויזה") בקסרקטין אאוסיג (Aussiger Kaserne), ובו הורו להם להמתין עד יום השילוח. המגורשים קיבלו מספרי זיהוי חדשים תחת מספרי הזיהוי שקיבלו כשנשלחו לטרזיינשטט, והיה עליהם לענוד אותם סביב צוואריהם. סדרנים ממחלקת רישום השילוחים סייעו לקשישים ולנכים לארוז את חפציהם, ולפי הצורך גם נשאו אותם אל אתר ההסגר. במהלך ההסגר הצליחה לעתים ההנהגה היהודית להעביר צידה ואספקה למגורשים.
השילוח סומן בסימן Bp, והוא יצא מגטו טרזיינשטט ב-21 בספטמבר , והגיע אל טרבלינקה ב-23 או ה-24 בספטמבר 1942. שילוח זה היה השילוח השני בסדרה של שמונה שילוחים של יהודים קשישים (Alterstransporte), והיו בו 2,020 תושבים מגטו טרזיינשטט שגורשו קודם לכן מגרמניה ומאוסטריה, בהם למעלה מ-1,000 מגורשים מוינה. הגיל הממוצע של המגורשים היה 72.
ביום השילוח נאלצו המגורשים שהיו כשירים להליכה לצעוד כ-3 ק"מ מחוץ לגטו אל תחנת הרכבת בוהושוביצה (Bohusovice, Bauschowitz), והם הועלו בה על קרונות רכבת שהמתינו להם. המגורשים שלא היו כשירים להליכה נלקחו אל התחנה במשאיות יחד עם המטען. תושב הגטו מקס ברגר (Max Berger) העיד שחלק מן הקשישים מתו בדרך לתחנת הרכבת, ובכל זאת הם הועלו אל הקרונות כדי למלא את מכסת המגורשים הנדרשת....