השילוח הראשון לזמושץ' (שכונה ברשומות "Ar"), שנועד לצאת ב-28 באפריל, היה השילוח העשירי במספר מטרזיינשטט למזרח. הוא נזכר לראשונה בצו מס' 109 שפורסם על ידי המועצה היהודית של הגטו ב-24 באפריל 1942: "כפי שדיווח מפקד המחנה, ס"ס-אוברשטורמפירר ד"ר זיגפריד זיידל, שילוחים נוספים ייצאו למזרח ב-25, ב-27, ב-28 וב-30 באפריל." היעד המדויק לא הוכרז, כפי שהיה נהוג בכל השילוחים. בצו הבא (מס' 110) צוין כי שני השילוחים האחרונים לחודש אפריל "מציבים אתגרים עצומים" בפני מינהל הגטו כי הם "מאיימים לקרוע משפחות שלמות". וכך, מ-28 באפריל ואילך, בניגוד למה שקרה בשילוחים קודמים, ייתכן שיגורשו גם הורים לעובדים במינהל הגטו, הורים של אנשי צוות מומחים ומיומנים, וכן אנשים שהיו פטורים מסיבות אחרות. "צו מיוחד" נוסף, הנושא את התאריך 27 באפריל, קבע כי בני 67 ויותר לא יצורפו לשילוחים אלא יוחלפו בצעירים מהם. בצו נמנו גם מספריהם של שילוחים מסוימים שהגיעו לטרזיינשטט מאז סתיו 1941 ושמהם ייבחרו המגורשים לזמושץ'. רשימת הגירוש נסגרה סופית רק בשעות אחר הצהריים של 27 באפריל, והידיעה על הגירוש נמסרה למגורשים זמן קצר אחר כך. השילוח יצא לדרך ביום שלישי, 28 באפריל.
גונדה רדליך (Gonda Redlich), שגורש לטרזיינשטט בדצמבר 1941 ונבחר על ידי המועצה היהודית (Ältestenrat) לנהל את המחלקה לרווחת הנוער, היה ממונה מטעמה גם על בחירת אנשים לשילוחים. ב-28 באפריל ציין ביומנו כי צירף לשילוח שתי אחיות שהיו רשומות כפקידות אצלו. בהמשך הוא מביע רגשות אשמה: "אני רואה שמתרגלים להרבה דברים: לחוסר שינה, לחוסר מנוחה, וגם לעשיית עבודה... שממיטה רק נזק ומוות על אחרים."
אווה רוביצ'קובה (Eva Roubíčková) מזאץ (Saaz) שבסודטים (Sudeten) גורשה לטרזיינשטט ב-17 בדצמבר 1941. ביומנה, שפורסם לימים, היא כותבת על השילוח הראשון לזמושץ' שאליו זומנו אנשים "כל הלילה שוב. לא ישנתי כלל. חיכיתי לגלות מה יקרה עם גי (Gi). ליל זוועות. כולם היו צריכים להתייצב עד שש בבוקר. בשבע קיבלתי הודעה מגי. הוא היה צריך לנסוע." גי היה דוד-רבא שלה, ארנוסט וולף (Arnost Wolf), מגורש מס' 735, יליד 3 באוגוסט 1891. הוא נרצח, כרוב המגורשים בשילוח זה....