שילוח Aq מ - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ל - Izbica, Krasnystaw, Lublin, פולין ב- 27/04/1942

את הוראות השילוח מסרה הלשכה המרכזית להגירת יהודים (Zentralstelle für jüdische Auswanderung) שבפראג למפקד המחנה Terezín זיגפריד זיידל (Siegfried Seidl), וזה העבירן להנהגה היהודית של הגטו  (Ältestenrat). ב-24 באפריל פרסמה המועצה היהודית פקודת יום 109 (Tagesbefehl) שב-27 באפריל יֵצא למזרח שילוח נוסף ("Ostentransport"), ושההודעות למגורשים יימסרו ב-25 באפריל. קבוצות מסוימות היו זכאיות לבקש פטור מן הגירוש רק עד השעה 18:00 ב-25 באפריל. מי שנכלל בקבוצות האלה היו בני משפחה שהשילוח היה מפריד ביניהם, יהודים בני 65 ומעלה, ותיקי מלחמת העולם הראשונה, יהודים שהיו נשואים "נישואי תערובת" ויהודים בעלי אזרחות זרה. ב-26 באפריל, יום לפני צאת השילוח, הודיעה ההנהגה היהודית של הגטו לאסירים שבשילוח זה יגורשו גם עובדים מיומנים שעד כה היו פטורים מגירוש כדי שיוכלו לבנות את הגטו; שינוי זה נבע מן הרצון להוסיף את העובדים לשילוח במקום אלו שהשילוח היה מפריד בינם ובין בני משפחתם. באותו יום פורסמה "פקודת יום מיוחדת" (Sonder-Tagesbefehl): בני 65 ומעלה לא יגורשו, כפי שלא גורשו גם בגירושים קודמים, ואת מקומם נדרשו לתפוס אנשים צעירים יותר. יהודים שהגיעו בשלב מאוחר לטרזיינשטט נדרשו עתה להתכונן לאפשרות שיגורשו בשילוח הקרב עם בני זוגם. אסירת הגטו אווה רוביצ'קובה (Eva Roubickova), נערה צעירה שלא נכללה בשילוח זה, כתבה ביומנה ב-26 באפריל על החיפזון שאחז בכולם לאחר ההתראה הקצרה: "מצב הרוח של כולם נורא. כולם אורזים ומתכוננים כי כולנו צריכים לצפות שנישלח". באותו ערב נמסרו למגורשים הודעות השילוח הסופיות. בשל הזמן הקצר שנותר נדחו כל הערעורים. השילוח כונה "Aq" ברשומות, והוא יצא מטרזיינשטט ב-27 באפריל 1942 ובו כאלף אסירים מטרזיינשטט. יעדה של הרכבת היה גטו המעבר איזביצה (Izbica) שמדרום-מזרח ללובלין בגנרלגוברנמן. ביום השילוח הובלו היהודים ברגל או הוסעו במשאית כ-3 ק"מ אל תחנת הרכבת בוהושוביצה (Bauschowitz, Bohusovice), והם הועלו שם לקרונות רכבת שהמתינו להם. אחרי יציאת הרכבת ציינה אווה רוביצ'קובה ביומנה: "המון טרנספורטים ותיקים יותר [יהודים שהגיעו לגטו בשילוחים קודמים] נקראו בלילה ונעלמו מוקדם בבוקר. חצי מהחדר שלנו היה שם". ביום יציאת הרכבת כתב אגון (גונדה) רדליך (Egon [Gonda] Redlich), ראש המחלקה לילדים ולנוער בגטו, ביומנו: "ברגע האחרון נתגלה שרבים מאלה שהועלו לטרנספורט היו חולים". ככל הנראה נסעה הרכבת מטרזיינשטט צפונה לדרזדן, ומשם המשיכה מזרחה לברסלאו (Breslau, Wroclaw) ולפוזן (Posen, Poznan), עד שלבסוף עצרה באיזביצה, כנראה ב-29 בנובמבר, יומיים לאחר יציאתה לדרך. באיזביצה שוכנו המגורשים באופן זמני בבתיהם של היהודים המקומיים שנרצחו כדי לפנות מקום למגורשים החדשים. אמנם יהודים רבים נספו באיזביצה ברעב ובמחלות או שנרצחו, אך רוב היהודים שגורשו בשילוח הועברו סמוך להגעתם לגטו המעבר למחנות השמדה - ככל הנראה למחנה בלזץ, שהחל לפעול במרס 1942 - והם נרצחו שם מיד בתאי הגזים. לא נותרו עדויות מן השילוח, אך לפי המחקר כיום ניצלו ממנו שתי נשים בלבד.