שילוח Ap מ - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ל - Rejowiec, Chelm, Lublin, פולין ב- 18/04/1942

מפקד המחנה זיגפריד זיידל (Siegfried Seidl) קיבל את הוראות השילוח מן "המשרד המרכזי להגירת יהודים" ("Zentralstelle für jüdische Auswanderung") שבפראג, והוא העבירן להנהגה היהודית של הגטו (Ältestenrat). המועצה היהודית הודיעה בפעם הראשונה על שילוח זה בפקודת יום 98 (Tagesbefehl) מ-12 באפריל (בלא תאריך), והיא גם הודיעה לאסירים שבני 67 ומעלה לא יגורשו (לפני כן ההוראה הייתה שגם בני 65 ומעלה לא יגורשו) ושמדיניות אי-פיצול המשפחות תהיה תקפה רק למשפחות עם קטינים. באותו יום כתב ביומנו אגון (גונדה) רדליך (Egon [Gonda] Redlich), ראש המחלקה לילדים ולנוער בגטו: "בעוד כמה ימים ילכו שני טרנספורטים למזרח". ב-13 באפריל הוכרז שהשילוח יֵצא ב-15 באפריל, אך יום לפני מועד זה נדחתה היציאה ל-17 באפריל, וב-16 באפריל היא שוב נדחתה. בינתיים כבר נמסרו ההודעות למגורשים, והם נדרשו להתכונן ליציאה שהייתה יכולה להתרחש בכל רגע. בגלל הזמן הקצר שנותר נדחו כל בקשות הפטור מן הגירוש. ב-17 באפריל נקבע שהשילוח יֵצא למחרת, ב-18 באפריל, בשעה 9:50 בבוקר. השילוח כונה ברשומות "Ap", וגורשו בו לפחות 1,000 אסירים מטרזיינשטט – גברים, נשים וילדים; המגורש הצעיר ביותר שידוע לנו היה בן פחות משנה. ראש המועצה היהודית בגטו ורשה, אדם צ'רניאקוב (Adam Czerniakow), רשם ביומנו ב-18 באפריל: "הייתי אצל [היינץ] אורסוואלד ([Heinz] Auerswald) [המפקח על הגטו] בדבר הפליטים מגרמניה. ביקשתי שיותן הבית שמאחורי הסינאגוגה בשביל המשלוח החדש לקראת ה-20 בחודש (+- 1.000 איש)". על פי הרישום הזה, אלפרד גוטוולדט סובר שייתכן שלכתחילה השילוח היה אמור להגיע לגטו ורשה, אך בסופו של דבר הוא הופנה לריובייץ (Rejowiec), גטו מעבר במחוז לובלין ששכן סמוך לצומת רכבות מרכזי. ביום השילוח הובלו היהודים ברגל או הוסעו במשאית כ-3 ק"מ מן הגטו אל תחנת הרכבת בוהושוביצה (Bauschowitz, Bohusovice), והועלו לקרונות רכבת שהמתינו להם. נראה שהרכבת נסעה מטרזיינשטט צפונה לדרזדן, ומשם המשיכה מזרחה לברסלאו (Breslau, Wroclaw), לפוזן (Posen, Poznan) וללובלין, עד שעצרה בריובייץ ב-20 באפריל ככל הנראה, יומיים אחרי שיצאה לדרך....