מפקד המחנה זיגפריד זיידל (Siegfried Seidl) קיבל את הוראות השילוח מן "המשרד המרכזי להגירת יהודים" (Zentralstelle für jüdische Auswanderung) שבפראג, והוא העבירן להנהגה היהודית של הגטו (Ältestenrat). אחרי שילוח שיצא מן הגטו לפיאסקי (Piaski) שבגנרלגוברנמן הכריזה מועצת היהודים בפקודות יום 108 (Tagesbefehl) ב-23 באפריל על יציאת שילוח זה למזרח ("Ostentransport"): הרכבת תצא למחרת, ושילוחים נוספים יצאו למזרח בחודש זה.
קבוצות מסוימות היו זכאיות לבקש לקבל פטור מן השילוח, והן יכלו להגיש את הבקשה עד השעה 18:00 באותו יום. בקבוצות אלו נכללו בני משפחה שהשילוח היה מפריד ביניהם, אנשים בני 67 ומעלה (לפני כן גיל בקשת הפטור היה 65), ותיקי מלחמת העולם הראשונה, יהודים שהיו נשואים "נישואי תערובת" ויהודים בעלי אזרחות זרה. ההנהגה היהודית גם הודיעה לאסירים ששילוח זה יֵצא לדרך לפני בואם של אסירים חדשים לגטו. לפיכך, כדי למלא את המכסה, היו אמורות להיכלל בו גם משפחות וילדים של יהודים שכבר היו בטרזניישטט.
מועד השילוח - ברשומות הוא כונה "An" - שונה אפוא, והוא יצא מטרזיינשטט ב-26 באפריל 1942. היו בו לפחות 1,000 אסירים מטרזיינשטט, ובהם ילדים רבים. מרשימת הגירוש גם עולה שמגורשים רבים לא עבדו בעבודות שהיו מאפשרות להם לקבל פטור מן הגירוש: הם היו רשומים בתור "עובד" או "עקרת בית"....