את הוראות השילוח מסרה "הלשכה המרכזית להגירת יהודים" (Zentralstelle für jüdische Auswanderung) שבפראג למפקד מחנה טרזיינשטט זיגפריד זיידל (Siegfried Seidl), וזה העבירן להנהגה היהודית של הגטו (Ältestenrat). ב-27 במרס 1942, עשרה ימים אחרי יציאת השילוח הקודם, הכריזה מועצת היהודים בפקודת יום 86 (Tagesbefehl), שב-1 או ב-2 באפריל צפוי לצאת שילוח נוסף של 1,000 איש למזרח ("nach Osten"). קבוצות מסוימות היו זכאיות להגיש בקשת פטור מן השילוח, והן יכלו לעשות זאת רק עד 28 במרס בשעה 18:00. בקבוצות האלה נכללו בני משפחה שהשילוח היה מפריד ביניהם, יהודים בני 65 ומעלה, ותיקי מלחמת העולם הראשונה, יהודים שהיו נשואים "נישואי תערובת" ויהודים בעלי אזרחות זרה. ב-29 במרס נקבע שהשילוח יצא ב-1 באפריל, היום שבו חל חג הפסח באותה שנה.
השילוח נרשם בשם "Ag", והוא יצא מטרזיינשטט ב-1 באפריל 1942. היו בו לפחות 1,000 מאסירי טרזיינשטט - גברים, נשים וטף. השילוח היה הראשון בסדרת שילוחים שיצאו מטרזיינשטט באפריל למחוז לובלין שבגנרלגוברנמן. יעדה של הרכבת היה גטו המעבר פיאסקי (Piaski) שבדרום-מזרח לובלין.
האסירים המיועדים לשילוח נדרשו להתייצב עם חפציהם באתר הבידוד "שלויסה" (Schleuse) שבחצר קסרקטין אאוסיג (Aussig). ביום השילוח הובלו היהודים ברגל או הוסעו במשאית כ-3 ק"מ מן הגטו אל תחנת הרכבת בוהושוביצ'ה (Bauschowitz, Bohusovice), והם הועלו שם לקרונות רכבת שהמתינו להם. חמישה קרונות מטען נשאו את חפציהם של המגורשים....