שילוח Ab מ - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ל - Izbica, Krasnystaw, Lublin, פולין ב- 17/03/1942

את הוראות השילוח מסרה הלשכה המרכזית להגירת יהודים (Zentralstelle für jüdische Auswanderung) שבפראג למפקד מחנה טרזיינשטט (Terezín) זיגפריד זיידל (Siegfried Seidl), וזה העבירן להנהגה היהודית של הגטו (Ältestenrat). המועצה היהודית הודיעה על השילוח בפקודת יום 71 (Tagesbefehl) מ-10 במרס 1942, יום לפני שהשילוח הקודם לאיזביצה יצא לדרך: ב-17 במרס יֵצא למזרח ("nach Osten") שילוח ובו אלף איש; הודעות יימסרו למגורשים ב-11 וב-12 במרס. קבוצות מסוימות היו זכאיות להגיש בקשה לקבלת פטור מן הגירוש רק עד השעה 18:00 ב-12 במרס. בקבוצות אלו נכללו בני משפחה שהשילוח היה מפריד ביניהם, יהודים בני 65 ומעלה, ותיקי מלחמת העולם הראשונה, יהודים שהיו נשואים "נישואי תערובת" ויהודים בעלי אזרחות זרה. השילוח כונה "Ab" ברשומות, והוא יצא מטרזיינשטט ב-17 במרס 1942. זה היה השילוח הרביעי שיצא מטרזיינשטט והשני שנועד להגיע למחוז לובלין שבגנרלגוברנמן. היו בו לפחות 1,080 אסירים מטרזיינשטט, ובהם 710 נשים. יעדה של הרכבת היה גטו המעבר איזביצה (Izbica) שמדרום-מזרח ללובלין. האסירים המיועדים לשילוח נדרשו להתייצב עם חפציהם באתר הבידוד "שלויסה" (Schleuse) שבחצר קסרקטין אאוסיג (Aussig). ביום השילוח הובלו היהודים ברגל או הוסעו במשאית כ-3 ק"מ מן הגטו אל תחנת הרכבת בוהושוביצה (Bauschowitz, Bohusovice), והם הועלו שם לקרונות רכבת שהמתינו להם. אגון (גונדה) רדליך (Egon [Gonda] Redlich), ראש המחלקה לילדים ולנוער בגטו, כתב ביומנו ב-17 במרס: "הטרנספורט השני הלך למזרח, נסעו בקרונות בהמה". קרֶל רייניש (Karel Reinisch), יליד 1909, גורש בשילוח זה והצליח לברוח מאיזביצה. לאחר המלחמה העיד: "ואז העבירו אותנו לפולין. יותר מאלף איש נדחסו לרכבת הזאת. נסענו שלושה ימים עד שהורדנו באיזביצה". ככל הנראה נסעה הרכבת מטרזיינשטט צפונה לדרזדן, ומשם המשיכה מזרחה לברסלאו (Breslau, Wroclaw) ולפוזן (Posen, Poznan), עד שלבסוף עצרה באיזביצה, כנראה ב-19 או ב-20 במרס, יומיים או שלושה לאחר שיצאה לדרכה. ההיסטוריון אלפרד גוטוולדט סבור שכשהרכבת הגיעה לאיזביצה נלקחו משילוח זה ומן השילוח שקדם לו כ-1,000 איש בסך הכול לקרשניצ'ין (Krasnyczin) ולגורז'קוב (Gorzkow). האחרים שוכנו זמן קצר בבתיהם של יהודים שנרצחו לפני בואם. אמנם רבים נספו באיזביצה ברעב ובמחלות או שנרצחו, אך רוב המגורשים שולחו למחנות השמדה - ככל הנראה למחנה בלזץ (Belzec), שהחל לפעול ב-17 מרס 1942, יום צאתם של המגורשים מן הגטו – זמן קצר לאחר שהגיעו לגטו המעבר, ונרצחו שם מיד בתאי הגזים. לפי המחקר כיום ניצלו שלושה בני אדם בלבד משילוח זה.