בעקבות ועידת ונזה שנערכה ב-20 בינואר 1942 הודיע אדולף אייכמן, ראש המחלקה לענייני יהודים ולענייני פינוי (מחלקה IVB 4) ב-RSHA (המשרד הראשי לביטחון הרייך, Reichssicherheitshauptamt) להנהגת הגסטפו ב-31 בינואר כי גירוש היהודים מאזורים שונים ברייך השלישי אינו אלא תחילתו של הפתרון הסופי לשאלת היהודים בגרמניה, באוסטריה ובפרוטקטורט.
אייכמן הדגיש כי הגירושים הראשונים היו מוגבלים בהיקפם אך נעשים צעדים להכנת יעדים חדשים שיאפשרו את גירושן של קבוצות יהודים נוספות. מטבע הדברים, הכנות אלה ידרשו זמן.
ב-6 במרס 1942 כינס אייכמן פגישה של נציגי הגסטפו מכל רחבי הרייך השלישי לדון בגירושם של 55,000 יהודים מהרייך ומהפרוטקטורט. הוא הורה למשתתפים לא לכלול בין המגורשים יהודים קשישים ולא להודיע ליהודים מראש על גירושם הקרב. זאת ועוד, אייכמן קבע כי ההודעה על הגירוש תישלח למשרדי הגסטפו המקומיים רק שישה ימים מראש, כנראה כדי למנוע הפצתן של שמועות בקרב האוכלוסייה היהודית....