שילוח Aa מ - Theresienstadt, גטו, צ'כוסלובקיה ל - Izbica, Krasnystaw, Lublin, פולין ב- 11/03/1942

את הוראות השילוח מסרה הלשכה המרכזית להגירת יהודים (Zentralstelle für jüdische Auswanderung) שבפראג למפקד מחנה טרזיינשטט (Terezín) זיגפריד זיידל (Siegfried Seidl), וזה העבירן להנהגה היהודית של הגטו (Ältestenrat). ב-5 במרס 1942 פרסמה המועצה היהודית פקודת יום 67 (Tagesbefehl) שב-11 במרס יֵצא למזרח ("nach Osten") שילוח ובו 1,000 איש. אגון (גונדה) רדליך (Egon [Gonda] Redlich), ראש המחלקה לילדים ולנוער בגטו, אישר ידיעה זו, כפי שכתב ב-6 במרס ביומנו: "היום יצאה לאור רשימת הטרנספורט החדש [...] ב-11 לחודש ייצא טרנספורט למזרח". קבוצות מסוימות יכלו להגיש בקשת פטור מן השילוח רק עד השעה 18:00 ב-7 במרס. בקבוצות אלו נכללו בני משפחה שהשילוח היה מפריד ביניהם, יהודים בני 65 ומעלה, ותיקי מלחמת העולם הראשונה, יהודים שהיו נשואים "נישואי תערובת" ויהודים בעלי אזרחות זרה. ההנהגה היהודית הייתה צריכה לקבוע מי זכאי לקבל פטור, כפי שכתב רדליך ביומנו ב-8 במרס: "כל היום השתדלנו להוציא ילדים מן הטרנספורט על ידי פניות להנהלה. עבדנו עד אחרי חצות". ב-8 במרס הוגשו למגורשים ההודעות הסופיות. בשילוח גורשו בעיקר גברים ונשים כשירים בגופם, ובהם גם כמה אסירות שנענשו עונש קבוצתי לאחר שחבילה הוברחה לחדרן. השילוח כונה "Aa" ברשומות, והוא יצא מטרזיינשטט ב-11 במרס 1942. זה היה השילוח השלישי שיצא מטרזיינשטט והראשון שנועד להגיע למחוז לובלין שבגנרלגוברנמן. היו בו לפחות 1,003 אסירים מטרזיינשטט - 597 גברים, 387 נשים ו-19 ילדים. יעדה של הרכבת היה גטו המעבר איזביצה (Izbica) שמדרום-מזרח ללובלין. האסירים המיועדים לשילוח נדרשו להתייצב עם חפציהם באתר הבידוד "שלויסה" (Schleuse) שבחצר קסרקטין אאוסיג (Aussig). ביום השילוח הובלו היהודים ברגל או הוסעו במשאית כ-3 ק"מ מן הגטו אל תחנת הרכבת באושוויץ' (Bauschowitz, Bohusovice), והם הועלו שם לקרונות רכבת שהמתינו להם. לפי יומנו של רדליך מ-11 במרס, "אם אחת התנדבה לטרנספורט, כי חשבה, שבנה הוכנס לטרנספורט. בבוקר בתחנה נוכחה לדעת, שבנה אינו בטרנספורט". רדליך גם ציין שם ש"לא הייתה אפשרות להכין את הטרנספורט תוך כמה שעות לפי פקודת הגרמנים". העיכוב נגרם כנראה בשל טעות של אנשי הס"ס של הגטו, אבל זיידל ואנשיו ראו בעיכוב זה הזדמנות לכלות את זעמם ביהודים. ככל הנראה נסעה הרכבת מטרזיינשטט צפונה לדרזדן, ומשם המשיכה מזרחה לברסלאו (Breslau, Wroclaw) ולפוזן (Posen, Poznan), עד שעצרה באיזביצה, כנראה ב-13 במרס, יומיים לאחר שיצאה לדרכה. באיזביצה שוכנו המגורשים באופן זמני בבתיהם של היהודים המקומיים שנרצחו כדי לפנות מקום למגורשים החדשים. אמנם רבים נספו באיזביצה ברעב ובמחלות או שנרצחו, אך רוב המגורשים שולחו זמן קצר לאחר שהגיעו לגטו למחנות השמדה - ככל הנראה למחנה בלזץ (Belzec), שהחל לפעול במרס 1942 - ונרצחו שם מיד בתאי הגזים. מן השילוח לא נותרו עדויות, אך לפי המחקר כיום ניצלו ממנו שבעה יהודים בלבד.