גל גירוש מ - Hrubieszow, גטו, פולין ל - Sobibor, מחנה השמדה, פולין ב- 21/10/1942

בראש השנה, 14 בספטמבר 1939, כבש הוורמכט את הְרוּבְּיישוב (Hrubieszów), עיר פולנית הגובלת באוקראינה. בעיר, ששכנה כ-80 קילומטרים דרומית-מזרחית ללובלין, התגוררו פולנים, יהודים, אוקראינים, ומעט פולקסדויטשה (Volksdeutsche, גרמנים אתניים).[1] העיר היתה בירתה של נפת הְרוּבְּיישוב.[2] כעבור שלושה ימים נסוגו הגרמנים ומסרו את העיר לידי הצבא האדום, כפי שהוסכם בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב. באותה עת התגוררו בהְרוּבְּיישוב 14,880 תושבים,[3] כמחציתם יהודים.[4] הצבא האדום החזיק בעיר כשבועיים וב-3 באוקטובר נסוג שוב,[5] אל הגבול החדש שנמתח כ-3 קילומטרים דרומית-מזרחית לעיר. חלק מן האוכלוסייה היהודית, ובפרט גברים צעירים, עזבו יחד עם הכוחות הסובייטיים מזרחה.[6] ניצול השואה יוסף שר (Josef Scher) העיד ש''... הרוסים התחננו: 'בואו איתנו, כי כשהגרמנים יחזרו הם יהרגו את כולכם'''.[7] למחרת נכנסו הגרמנים מחדש להְרוּבְּיישוב,[8] וב26 באוקטובר 193, לאחר הקמת הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך), היא נעשתה בירתה של נפת גְרובּשוב (Grubeschow), כחלק ממחוז לובלין (Lublin).[9] ד''ר גרהרד בֶּרֶנד (Gerhard Behrend), עורך דין ממשרד הפנים של הרייך בברלין, מונה לנציב הנפה (Kreishauptmann) הראשון במקום.[10] הוא עמד בראש המנהל האזרחי שם, ונשא באחריות המשפטית לגירושים שנערכו במהלך כהונתו בתפקיד. בלובלין הקים מפקד הס''ס והמשטרה (SS- und Polizeiführer - SSPF) תחנה של משטרת הגבולות (Grenzpol