ב־2 באוקטובר 1943 נערך השילוח השני של יהודים מדנמרק לגטו טרזיינשטט (טרזין, Theresienstadt, Terezin). הוא יצא מקופנהגן (Copenhagen) עם 198 מגורשים. ב־8 בספטמבר שלח ורנר בסט (Werner Best), הנציג המוסמך (Reichsbevollmächtigter) הגרמני בדנמרק, מברק למשרד החוץ הגרמני ובו ביקש אוניות לגירוש היהודים שייעצרו בקופנהגן.[1] לפי מסמך מהפיקוד העליון (Seekriegsleitung) של הצי הגרמני, שלוש אוניות היו אמורות להוביל 5,000 אנשים מקופנהגן דרך הים הבלטי לשווינמונדה (Swinemunde, היום העיר הפולנית שווינאוישצ'ה [Świnoujście]). בשלב מאוחר יותר נמחקה המלה "אנשים" והוחלפה בכתב יד במלה "יהודים".[2]
האוניות נקראו "ורתלנד" (Wartheland), "מונטה רוזה" (Monte Rosa) ו"לפלנד" (Lappland). "מונטה רוזה"[3] הייתה אמורה לצאת מארהוס (Aarhus, בחוף המזרחי של חצי האי יוטלנד) לקופנהגן ב־1 באוקטובר, אך שני קצינים אנטי נאצים בחיל הים הגרמני חיבלו בה וטענו שיש תקלה במנוע.[4] במקומה נשלחה האונייה "מוארו" (Moero). בסופו של דבר השתמשו בשילוח רק באונייה "ורתלנד", כי נעצרו בקופנהגן 198 יהודים.[5]
בין הגרמנים האחראים לשילוח היו רולף גינטר (Rolf Günther), סגנו של אדולף אייכמן (Adolf Eichmann, ראש מחלקת IVB4 לענייני יהודים ופינוים במשרד הראשי לביטחון הרייך בברלין Reichssicherheitshauptamt ,RSHA)), וכן ורנר קרישק (Werner Krücsack). ב־28 בספטמבר הגיעו שניהם למשרד התחבורה בברלין כדי להסדיר את עניין רכבות הגירוש,[6] ולמחרת, ב־29 בספטמבר, הם נסעו לקופנהגן. באותו יום הגיע לקופנהגן גם אריק פון היימבורג (Erik von Heimburg), המפקד החדש של כוחות המשטרה הגרמניים בדנמרק.[7]...