שילוח מ - Dubienka, Hrubieszow, Lublin, פולין ל - Sokal, Sokal, Lwow, פולין ב- 01/12/1939

העיירה דוביינקה (Dubienka) נמצאת כ־30 קילומטרים דרומה מלובלין (Lublin), וכ־31 קילומטרים צפונה מבירת הנפה הרוביישוב (Hrubieszów). ב־1921 חיו בה 2,964 תושבים ובהם 1,204 יהודים.^[1] זמן קצר אחרי פרוץ מלחמת העולם השנייה כבש הצבא האדום את העיירה, אך בסוף ספטמבר, לאחר שנקבעו הגבולות בין גרמניה לברית המועצות על בסיס הסכם ריבנטרופ־מולוטוב, היא עברה לשליטת גרמניה.^[2] חלק מיהודי העיירה הצטרפו לצבא האדום הנסוג, ועברו לשטח הסובייטי.^[3] העיירה הפכה לחלק מנפת (Kreis) הרוביישוב, במחוז (Distrikt) לובלין שבגנרלגוברנמן (Generalgouvernement).

נפת הרוביישוב הגיעה עד לנהר הבוג (Bug), שהיה הגבול בין השטח הגרמני לשטח הסובייטי. בסתיו החליטו אנשי המנהל האזרחי של הנפה ומושל הנפה (Kreishauptman) גרהרד ברנד (Gerhard Behrend) להקטין את מספר היהודים בנפה באמצעות בצעדות מוות לתוך השטח הסובייטי שמעבר לנהר.^[4]

ב־1 בדצמבר נשלחו צעירים יהודים  מדוביינקה אל העיירה הרוביישוב.^[5] אחד המגורשים, אשר קראוש (Asher Krausz) העיד שאנשי גסטפו הורו לכל יהודי דוביינקה להתאסף בכיכר השוק של העיירה, ובקרב היהודים נוצר אי שקט והיו שמועות שונות לגבי מטרת האיסוף. בכיכר הקיפו אותם גרמנים חמושים בתתי מקלע, וקצין גרמני הכריח אותם למסור לו כסף ותכשיטים שהביאו איתם. לאחר מכן הוא ערך סלקציה. החולים הופרדו מכולם, וגורלם לא נודע. בני משפחותיהם היו חייבים להיפרד מיקיריהם מרחוק ולא הורשו לגשת אליהם. כל השאר סודרו בגוש אחד והוצעדו לעבר העיירה הרוביישוב, כאשר חיילי ס"ס שמרו עליהם מהצדדים וקציני גסטפו הלכו מאחור. מי שלא עמד בקצב הוכה, ורבים נורו למוות.^[6] בהרוביישוב הם פוצלו לשתי קבוצות. קראוש אינו אומר מה קרה לקבוצה הראשונה, וסביר להניח שהם שוחררו וחזרו לדוביינקה.^[7]...