גל גירוש מ - Hrubieszow, Hrubieszow, Lublin, פולין ל - Belzec, מחנה, פולין ב- 12/08/1940

בראש השנה, 14 בספטמבר 1939, כבש הוורמכט את הְרוּבְּיישוב (Hrubieszów) היא עיר פולנית ליד הגבול עם אוקראינה, כ־80 קילומטרים דרומית־מזרחית ללובלין (Lublin). גרו בה פולנים, יהודים, אוקראינים ומעט פולקסדויטשה (Volksdeutsche, גרמנים אתנים),^[1] והיא הייתה בירת נפת הְרוּבְּיישוב.^[2] כעבור שלושה ימים נסוגו הגרמנים ומסרו את העיר לידי הצבא האדום, כפי שהוסכם בהסכם ריבנטרופ-מולוטוב.  באותה עת התגוררו בהְרוּבְּיישוב 14,880 תושבים,^[3] כמחציתם יהודים.^[4] לאחר כשבועיים, ב־3 באוקטובר, הצבא האדום נסוג^[5] אל הגבול החדש שהיה כ־3 קילומטרים דרומית־מזרחית לעיר, על הנהר בוג (Bug). חלק מהיהודים, בעיקר גברים צעירים, עזבו יחד עם הסובייטים.^[6] ניצול השואה יוסף שר (Josef Scher) העיד כי "הרוסים התחננו: 'בואו איתנו, כי כשהגרמנים יחזרו הם יהרגו את כולכם'".^[7]

למחרת חזרו הגרמנים לעיר,^[8] וב־26 באוקטובר, לאחר הקמת הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך), היא הפכה לבירת נפת גְרובּשוב (Grubeschow)^[9] שבמחוז לובלין. ד"ר גרהרד בֶּרֶנד (Gerhard Behrend), עורך דין ממשרד הפנים של הרייך בברלין, מונה לנציב הנפה (Kreishauptmann),^[10] ונשא באחריות המשפטית לגירושים שנערכו במהלך כהונתו. בלובלין הקים מפקד הס"ס והמשטרה (SS und Polizeiführer, SSPF) תחנה של משטרת הגבולות (Grenzpolizeiposten) כזרוע מקומית של משטרת הביטחון (KdS),^[11] בראשות האופטשטורמפירר הלמות אלטמן (Helmut Altmann).^[12] בהְרוּבְּיישוב היתה גם תחנת ז'נדרמריה, שאף היא וכפפה לתחנת משטרת הגבולות. כוחות המשטרה האלה ביצעו פשיטות וגירושים, וצייתו לעתים קרובות רק למנהיגות הס"ס, ועל כן פעלו לא פעם בניגוד לאינטרסים של המִנהל האזרחי של הְרוּבְּיישוב.^[13]

 כוחות הכיבוש הגרמניים מיהרו ליישם שורת מהלכים אנטי-יהודיים: חלק גדול מרכוש היהודים הוחרם; כל היהודים נרשמו, ונדרשו לשים על זרועותיהם סרטים לבנים עם מגן דוד; ונאסר עליהם לצאת מהעיר (אך לא הוקם בה גטו סגור).^[14] בנובמבר 1939 הורה אלטמן על הקמת יודנרט (מועצה יהודית)^[15] עם 12 חברים. ראש היודנרט היה שמואל ברנד (Szmuel Brand), וסגנו היה יואל רבינוביץ' (Joel Rabinowicz). בסוף אוקטובר ותחילת דצמבר 1939 הצעידו הגרמנים בכוח כ-4,000 יהודים מהרוביישוב וחלם (Chełm) אל מעבר לגבול הסובייטי בסוקל (Sokal) ובלז (Belz). בשלב מאוחר יותר הצדעות כפייה אלה נקראו "צעדות מוות". רוב המגורשים מתו מעינויים, אפיסת כוחות, ירי או טביעה למוות.^[16] זמן קצר לאחר הצעדות הקטלניות האלה, מינהל הנפה (Kreishauptmannschaft) גירש כ-355 יהודים מהכפרים בסביבות הרוביישוב לבירת הנפה.^[17] הגרמנים כינו גירוש זה "יישוב מחדש". אין לנו מידע לגבי התאריך המדוייק של הגירוש....