ב־17 בספטמבר 1939 כבש הצבא הגרמני את העיירה טישובְצֶה (Tyszowce), 125 קילומטרים דרומית־מזרחית ללובלין. כעבור שמונה ימים היא הועברה לצבא האדום בהתאם להסכם ריבנטרופ–מולוטוב (נחתם ב-23 באוגוסט), וב־28 בספטמבר היא הושבה לגרמנים ונותרה בשליטה גרמנית עד סוף המלחמה.
מעריכים שערב המלחמה היו בה בין 1,654 ל־3,800יהודים,[1] וכ־1,000 מהם עזבו יחד עם הצבא האדום.[2] לאורך המלחמה חלו שינויים גדולים במספר היהודים בעיירה, בגלל הגעה של פליטים[3] ובגלל גירושים למחנות לעבודות כפייה בנפת זָמושְץ' (Zamość)[4] כמו בֶּלזֶ'ץ (Bełżec), בּוּדְז'ין (Budzyn) ובּיאלובְּז'גי (Białobrzegi).[5]
עם הכיבוש החלו הגרמנים להתעלל ביהודי העיירה: הם כפו עליהם לתפור סרטי זרוע עם מגן דוד, סימנו את החנויות שלהם,[6] החרימו להם נכסים ורכוש, צמצמו את אזורי המחיה שלהם בעיר, הרסו בתי כנסת ומרכזי תרבות, והחלו לחטוף יהודים לעבודות כפייה.[7]...