שילוח מ - Breslau, מקום מעצר, גרמניה ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 28/11/1943

בעיר בְּרֶסלאו (Breslau, וְרוצלב [Wrocław]) שבנפת שְלזיה (Silesia) הייתה אחת מהקהילות היהודיות הגדולות בגרמניה, אך מספרם של היהודים הלך וירד. ביוני 1933, כחצי שנה לאחר עליית הנאצים לשלטון, היו בה 19,722 יהודים. ב־17 במאי 1939 נערך מפקד אוכלוסין ולפיו היו בה 10,309 יהודים, וב־1 ביוני 1941 היו בה 8,129 יהודים.^[1]

בקיץ 1943 נותרו בעיר 600–700 יהודים בלבד, אחרי שהמשרד הראשי לביטחון הרייך (RSHA, Reichssicherheitshauptamt) גירש אלפי יהודים לקובנה (Kovno) שבליטא, לגטו טרזיינשטט (Theresienstadt, טרזין [Terezín]) שבצ'כיה, ולגטו המעבר איזבּיצה לובֶּלסקה (IzbicaLubelska) שבפולין.^[2]

ב־28 בנובמבר 1943 גורשו מבְּרֶסלאו אל אושוויץ־בירקנאו (Auschwitz-Birkenau) 41 יהודים ו־37 יהודיות, שנלקחו מן הכלא ששכן ליד מטה הגסטפו ברחוב נויה גראופֶּן (Graupen, קרופּניצ'ה [Krupnicza]).^[3] ביניהם הייתה גם אניטה לסקר־וולפיש (Anita Lasker-Wallfisch) בת ה־18. אניטה ואחותה רנטה לסקר־אלה (Renate Lasker-Allais) עבדו בעבודות כפייה בבית חרושת לנייר בזָקְז'וב (Zakrzów, סָקרָאו [Sakrau]), פרוור של בְּרֶסלאו, ושם עזרו בסתר לעובדי כפייה אחרים ובהם שבויי מלחמה לזייף מסמכים כדי שיוכלו להימלט לצרפת. הן נתפסו על ידי הגסטפו כשניסו גם הן לברוח לפריז.^[4]...