בעיר בְּרֶסלאו (Breslau, וְרוצלב [Wrocław]) שבנפת שְלזיה (Śląsk) הייתה אחת מהקהילות היהודיות הגדולות בגרמניה, אך מספרם הלך וירד. ביוני 1933, כחצי שנה לאחר עליית הנאצים לשלטון, היו בה 19,722 יהודים. ב־17 במאי 1939 נערך מפקד אוכלוסין ולפיו היו בה 10,309 יהודים, וב־1 ביוני 1941 היו בה 8,129 יהודים.[1] ב־25 בנובמבר יצא מהעיר שילוח ראשון ובו כ־1,000 מגורשים אל קובנה (Kovno) שבליטא.[2]
ב־13 באפריל 1942 יצא שילוח שני, אל איזבּיצה לובֶּלסקה (Izbica Lubelska), בנפת לובלין (Lublin) שבשטחי הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך).[3] מפקד מטה הגסטפו (שְטָפּוStaatspolizeileitstelle ,STAPO , , Secret Police Main Branch) בבְּרֶסלאו, ארנסט פרידריך וילהלם גֶרקה (Ernst Friedrich Wilhelm Gerke), הורה לראשי המפלגה הנאצית (NSDAP Gauleitung) באזור ולקצין הגסטפו ולטר המְפּל (Walter Hampel), ראש המשרד לעניינים יהודיים (Referat II B 2), להכין את רשימת המגורשים. לדבריו בחירת היהודים לגירוש התבצעה לפי הרחובות שבהם התגוררו.[4] בהתאם להנחיות "המשרד הראשי לביטחון הרייך" (RSHA, Reichssicherheitshauptamt) נערכה רשימה של 1,000 גברים, נשים, וילדים יהודים לשילוח.[5]
בין המגורשים היו שני יהודים שביולי 1941 הועברו על ידי הגסטפו, במהלך ריכוזם של יהודי בְּרֶסלאו ב"בתי היהודים", אל המוסד הסיעודי הפרוטסטנטי לשעבר "זואַר" (Zoar) שבטורמרסדורף (Tormersdorf, פְּרנדוציצֶה [Prędocice]). היו בהם גם עשרה יהודים שבאוקטובר 1941 הועברו על ידי הגסטפו למנזר לשעבר בגריסאו (Grüssau, קְז'שוב [Krzeszów]).[6]...