שילוח מ - Moszczanica, Lubaczow, Lwow, פולין ל - Jozefow, Bilgoraj, Lublin, פולין ב- 08/1942

הכפר מושְצ'ניצה (Moszczanica) שייך לרשות המקומית (גְמינה [gmina]) סטארי דז'יקוב (Stary Dzików), בנפת לובָּצ'וב (Lubaczów) שבדרום מזרח פולין. במלחמת העולם השנייה השתייך הכפר לנפת בילגוריי (Biłgoraj), במחוז לובלין (Lublin) שבממשל הכללי (גנרלגוברנמן [Generalgouvernement], חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך). על פי מפקד משנת 1921 היו במושְצ'ניצה 1,011 תושבים ובהם 55 יהודים.^[1]

לא ידוע כמה תושבים וכמה יהודים היו בכפר בשנת 1939, אבל מ"דפי העד" שביד ושם עולה שבין יהודי הכפר היו גם המשפחות הבאות: וינר (Wiener),^[2] ולצר (Valtzer),^[3] ליכטר (Lichter),^[4] שְטֶלצר (Stelcer),^[5] טננבאום (Tenenbaum),^[6] דינגוט (Dingot)^[7] ומלוורם או מלבורן (Melworm or Melbourn).^[8]  ב־14 בספטמבר כבשו כוחות גרמנים את אזור מושְצ'ניצה; כעבור עשרה ימים כבש אותו הצבא האדום;^[9] וב־5 באוקטובר כבשו אותו הגרמנים שוב. מיולי 1941 נאסר על יהודי נפת בילגוריי לעזוב את מקומות מגוריהם, באיום כי מי שינסה לעזוב וייתפס – יירצח.^[10]

בתחילת מאי 1942 קיבלו מושלי הנפות הוראה להתכונן לגירוש כל יהודי מחוז לובלין. ההוראה הגיעה ממחלקת האוכלוסין והרווחה (Bevölkerungswesen und Fürsorge Abteilung) בלובלין, שפעלה תחת המִנהל האזרחי של הממשל הכללי בקרקוב (Krakow) בראשות ריכרד טירק (Richard Türk).^[11] יהודי הכפרים הקטנים בנפת בילגוריי הועברו לעיירות גדולות יותר כדי לרכז את הקהילות לקראת גירוש המוני, בדרך כלל למחנה ההשמדה בֶּלזֶ'ץ (Bełżec), שהחל לפעול בחודש מרס.^[12]...