שילוח מ - Komarow, גטו, פולין ל - Sobibor, מחנה השמדה, פולין ב- 23/05/1942

העיירה קומרוב (Komarów) נמצאת 100 קילומטרים מדרום מזרח ללובלין ו־27 קילומטרים מדרום מזרח לזמושץ' (Zamość). בשנת 1921 היו בה 2,895 תושבים ובהם 1,752 יהודים.^[1] כוחות גרמניים כבשו את העיירה ב־13 בספטמבר 1939, ולאחר כמה ימים הם נסוגו והצבא האדום השתלט על העיירה. ב־8 באוקטובר, לאחר שנקבעו הגבולות בין גרמניה וברית המועצות, החיילים הסובייטים נסוגו אל מעבר לנהר הבוג, וקומרוב חזרה לשליטה נאצית עד 1944. רבים מיהודי העיירה הצטרפו לכוחות הסובייטיים בנסיגתם.

אף על פי שהיו יהודים שכבר ברחו עם הסובייטים, בהמשך הגיעו לעיירה יהודים רבים נוספים שהגדילו את צפיפות האוכלוסייה ויצרו מחסור בדיור. בתחילת 1940 בערך 200 יהודים גורשו לעיירה מולוצלווק (Włocławek), קולו (Koło), שיירפץ (Sierpc) וצ'נסטוחובה (Częstochowa). כמו כן גורשו לעיירה יהודים חסרי בית מקרסנוברוד (Krasnobród), טישובצה (Tyszowce), לשצ'וב (Łaszczów) וטומשוב לובלסקי (Tomaszów Lubelski). בחודש מרס גורשו לעיירה בערך 200 יהודים מלובלין ו־400 יהודים מגטו זמושץ'.^[2] באביב או בקיץ 1941 הוקם בעיירה גטו.^[3] ב־1 במאי העביר הס"ס לעיירה 250 יהודים שהיו אמורים להישלח לגטו זמושץ'. ב־2 במאי 1942 גורשו לעיירה 729 יהודים מהשילוח הראשון שיצא מגטו טרזיינשטט (Theresienstadt).^[4]

הגירוש הראשון מקומרוב התבצע כנראה ב־23 במאי 1942.^[5] הגרמנים ריכזו נשים, ילדים וזקנים בכיכר השוק. אלה שעדיין היו כשירים לעבודה, והחזיקו בהיתרי עבודה, הורשו להישאר. חלקם עברו למקומות מסתור שהוכנו מראש, ואחרים ניסו להימלט. חלקם נורו, ואילו אחרים, כמו אדם שטיבל, הצליחו להימלט.^[6] משה בהיר (שקלרק), שגורש לעיירה מפלוצק (Płock), העיד על הגירוש:...