שילוח מ - Dzikow Stary, Lubaczow, Lwow, פולין ל - Jozefow (Bilgoraj), מחנה, פולין ב- 01/08/1942

העיירה דז'יקוב סטארי (Dzików Stary), שנקראת גם סטארי דז'יקוב, נמצאת בדרום–מזרח פולין. לפי מִפקד מ־1921 היו בה 2,282 תושבים ובהם 347 יהודים, כ־15 אחוזים מהאוכלוסייה.^[1] איננו יודעים כמה יהודים היו בה לאחר מכן, ומעדויות של ניצולים  עולים מספרים שונים של יהודים בעיירה ערב מלחמת העולם השנייה: 300,^[2] 500,^[3] או 150 משפחות.^[4]

הצבא הגרמני כבש את העיירה בתחילת המלחמה. מעט אחר כך היא עברה לידי הצבא האדום, וכעבור ימים אחדים, בראשית אוקטובר, הגרמנים כבשו אותה מחדש.^[5] חיים שוורץ, ניצול מן העיירה, העיד שרוב יהודי העיירה ברחו מזרחה עם הצבא האדום, עברו את המלחמה בברית המועצות ושרדו.^[6] תחת השלטון הגרמני השתייכה העיירה לנפת בילגוריי (Biłgoraj), במחוז לובלין (Lublin) של הממשל הכללי (גנרלגוברנמן [Generalgouvernement], חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך).

ביוני 1940 הקימו הנאצים ליד העיירה מחנה לעבודות כפייה שהיה חלק ממערך מחנות העבודה של בֶּלזֶ'ץ (Bełżec), שפעל לפני שהוקם מחנה ההשמדה בֶּלזֶ'ץ. למחנה זה גורשו יהודים ממקומות שונים,^[7] והם עבדו ביער במרחק של חמישה קילומטרים מהעיירה. לפי עדותה של שרה וינר, שגורשה עם בעלה וארבעת ילדיהם מהעיירה הסמוכה מושְצָ'ניצה (Moszczanica), "יהודים מכל האזור נדחסו לדז'יקוב סטארי". ייתכן שדז'יקוב סטארי שימשה את הגרמנים כנקודת כינוס של יהודים מהכפרים הסמכוים לקראת גירוש נרחב יותר (כפי שאכן התרחש בהמשך, ראו להלן). יהודי העיירה נשלחו לעבודות כפייה אחרות, בעיקר סלילת כבישים.^[8]...