קוריטקוב (Korytków) הוא כפר השוכן כשישה קילומטרים דרומית–מזרחית לעיירה פְרָמפּול (Frampol). בשנות הכיבוש הגרמני השתייך הכפר לרשות המקומית (גמינה, gmina) קוֹצוּדְזה (Kocudza), כחלק מנפת בילגוריי (Biłgoraj) שבמחוז לובלין (Lublin), בתחומי הממשל הכללי (גנרלגוברנמן [Generalgouvernement], חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך). בשנת 1921 היו בקוריטקוב 914 תושבים, ולא היו בו יהודים.[1]
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היו ברשות המקומית 20 יהודים,[2] וביולי 1942 היו בה 166 יהודים.[3] סול פדר (Sol Feder) מפְרָמפּול העיד אחרי המלחמה שבקוריטקוב היו כמה משפחות יהודיות.[4] בדפי העד שבארכיון יד ושם מופיעות שלוש יהודיות מהכפר: גניה ליברמן (Genya Liberman),[5] חנה לרמן (Chana Lerman)[6] ורבקה ולצ'ר (Rivka Welczer, לבית בריקמן [Brikman]).[7]
בתחילת מאי 1942 קיבלו מושלי הנפות הוראה להתכונן לגירוש כל יהודי המחוז. ההוראה הגיעה ממחלקת האוכלוסין והרווחה (Bevölkerungswesen und Fürsorge Abteilung) בלובלין, שפעלה תחת המִנהל האזרחי של הממשל הכללי בקרקוב (Krakow) בראשותו של ריכרד טירק (Richard Türk).[8] יהודי הכפרים הקטנים גורשו לעיירות גדולות יותר, כדי לרכז את הקהילות לקראת הגירושים למחנה ההשמדה בֶּלזֶ'ץ (Bełżec)....