נפת בילגוריי (Biłgoraj) שבדרום–מזרח פולין נמצאת היום בפרובינציית לובלין (Lublin), ועד מלחמת העולם השנייה היא הייתה אזור חקלאי בעיקר, עם תשתיות דרכים רעועות. ב־1931 היו בנפה 12,938 יהודים, ועם הכיבוש הגרמני של פולין בספטמבר 1939 שונו גבולות הנפה והיו בה כ־16,000 יהודים.
עד המלחמה גרו בעיירה בילגוריי 5,010 יהודים. הגרמנים נכנסו לעיירה ב־17 בספטמבר 1939, ופינו יהודים רבים מבתיהם כדי לשכן בהם חיילים. ב־29 בספטמבר נכנסו לעיירה חיילי הצבא האדום, אבל ב־5 או ב־6 באוקטובר הם נסוגו והעיירה חזרה לשליטה גרמנית. כ־1,500 יהודים מהעיירה עזבו עם הכוחות הסובייטים, בגלל החשש מרדיפות הנאצים. בנובמבר הקים הממשל הגרמני בעיירה יודנראט שבראשו עמד חיים מרדכי הירשנהורן (Haim Mordechaj Hirszenhorn).
ב־1942 היו בעיירה לפחות 2,200 יהודים ובהם פליטים מעיירות סמוכות; לפי מסמכי ארגון הג'וינט (Joint Distribution Committee), ארגון הסעד העצמי היהודי (Żydowska Samopomoc Społeczna, ŻSS), מועצת הרווחה המרכזית (Rada Główna Opiekuńcza, RGO) והמִנהל הגרמני המקומי. ...