הכפר בָּבּיצֶה (Babice) הוא מושב הגְמינה (gmina, רשות מקומית) בָּבּיצֶה, חלק מנפת בילגוריי (Biłgoraj) שבמחוז לובלין (Lublin), כ־30 קילומטרים דרומית–מזרחית לעיירה בילגוריי. לפי מרשם האוכלוסין של שנת 1921, היו בגְמינה (שכללה גם את הכפרים אופְּשה [Obsza], אופּשנסקה וולה [Obszańska Wola], זמק [Zamek] ודורבוזי [Dorbozy]) 332 יהודים, ובהם 18 בכפר בָּבּיצֶה. עם פרוץ מלחמת העולם השנייה היו בגמינה 105 יהודים, וב־1942 היו בה 142 יהודים. בין תושבי הכפר באותה עת היו יוסף טינטנפיש (Yosef Tintenfish), הסוחר שמואל פייף (Shmuel Feif), ומשפחות וולף (Volf), שְוֵוצר (Szwecer) ורוגל (Rogal).
כוחות גרמנים נכנסו לאזור ב־14 בספטמבר 1939, וכעבור עשרה ימים החליף אותם הצבא האדום. בתקופה זו ברחו כמה משפחות יהודיות מהכפר לברית המועצות. בין הבורחים היה ישראל רוגל עם משפחתו. בחמישה באוקטובר כבשו הגרמנים את האזור מחדש, והטילו משטר של אלימות והרעבה על היהודים. לפחות שלושה יהודים מהכפר – זיסר שְוֵוצר (Zisser Szwecer), מושקו שְוֵוצר (Moszko Szwecer) ואיצק שְוֵוצר (Icek Szwecer) – נשלחו לעבודות כפייה באזור בילגוריי. משה וולף (Moshe Volf) גורש למחנה לעבודות כפייה בבֶּלזֶ'ץ (Bełżec) ב־14 באוגוסט 1940.
מיולי 1941 נאסר על יהודי נפת בילגוריי לעזוב את מקומותיהם. באביב 1942 הורו הגרמנים לרשויות הפולניות המקומיות לערוך רשימות של יהודים שנחשדו כקומוניסטים או שהיו מעורבים בפעילויות קומוניסטיות. בחמישה במאי נעצרו אלימלך ויסמן (Elimelekh Wisman) מהכפר ושישה יהודים מהכפר הסמוך לוקובה (Łukowa) בהאשמה זו. הם נלקחו צפונה לכיוון זָמושְץ' (Zamość) ונרצחו שם. ...