הגירושים ההמוניים הראשונים ממחנות עבודות הכפייה בוורטֵלנד (Wartheland, גם ורטֵגאו [Warthegau]) התרחשו עם חיסולם, לקראת סוף אוגוסט 1943. במועד זה הנאצים ריכזו בפוזן (Posen, פוזנן [Poznań]), בהוהֶנזַלצה (Hohensalza), באינובְרוֹצלב [Inowrocław]) וברָביץ' (Rawitsch, Rawicz]]) כמעט את כל היהודים שנותרו במחנות שפעלו בסביבתן של הערים הללו. משם גורשו היהודים בתוך שעות או ימים בקרונות משא אל אושוויץ-בירקנאו (Auschwitz-Birkenau). חוקרי יד ושם מעריכים כי שילוחים אלה מנו כ-5,000 יהודים בסך הכול. חלקם הוכו למוות או הוצאו להורג במהלך חיסול המחנות, וחלק מתו בדרך. מעטים בלבד הצליחו להימלט מן המחנות באותם ימים אחרונים.
אין לפסול את האפשרות שהיה רק שילוח המוני אחד ברכבת, אבל סביר להניח שיצאו שני שילוחים או יותר בין 28 ל-31 באוגוסט. ואם כך, הרכבת הראשונה נשאה ככל הנראה עובדי כפייה מפוזן ומרביץ', ויצאה ב־28 או ב־29 באוגוסט; השנייה יצאה כנראה מהוהֶנזַלצה ב־30 או ב־31 באוגוסט, ונשאה גם יהודים מפוזן ומרביץ'. מסקנה זו עולה מהרשימות מאושוויץ שערכה המחתרת הפולנית, שהכילו את שמות היהודים, את תאריכי הרישום, ואת מספרי האסירים.
החברות הפרטיות שהעבידו את היהודים סבלו הפסדים כלכליים עקב פירוק מחנות עבודות הכפייה, אך חלקן בכל זאת שיתפו פעולה עם הנאצים בפירוק ובגירוש האסירים היהודים. כך היה, למשל, במקרה של חברת "היינריך אקסנר" (Heinrich Exner) במחנה העבודה בכפייה קרייזינג (Kreising, קְז'שיני [Krzesiny]). בקבלה ששלחה החברה ב־4 בספטמבר 1943 אל מִנהל הגטו הגרמני של גטו לודז' (Gettoverwaltung) צוין שזו העברת תשלום אחרונה, משום ש"היהודים שולחו ב־28 באוגוסט". כמו בקבלות קודמות נרשם גם בה מספר העובדים, אבל בשני הימים האחרונים לא היו עוד יהודים "כשירים לפעולה" (einsatzfähig) במחנה, וחמישה־עשר היו חולים. ...