שילוח מ - Jozefow, Bilgoraj, Lublin, פולין ל - Lublin-Lindenstrasse 7, מחנה, פולין ב- 13/07/1942

יוזפוב (Józefów) היא עיירה בנפת בילגוריי (Bilgoraj) שבדרום-מזרח פולין, השוכנת כ-30 קילומטרים מן העיירה בילגוריי, וכ-110 קילומטרים דרומית ללובלין (Lublin) (עד מלחמת העולם השתייכה יוזפוב לפרובינציה (województwo) של לובלין – האזור המנוהל בידי מושל [wojewoda]). העיירה, ששכנה באזור כפרי עצום-ממדים, סבלה מתשתיות גרועות, ולא היו בה חיבור לחשמל, בית חולים או תחנת רכבת. 2,000 יהודֶיה היו כ-60 אחוזים מתוך 3,330 תושבים בסך הכול שהתגוררו בעיירה ערב המלחמה. הוורמאכט כבש את יוזפוב ב-17 בספטמבר 1939, אחרי שהשמיד את מרכז העיירה בהפגזה כבדה. ב-26 באוקטובר 1939 הפכה יוזפוב לחלק מנפת (Kreishauptmannschaft) בילגוראי שבמחוז לובלין, באזור המנהלי החדש שנקרא הממשל הכללי (גנרלגוברנמן [Generalgouvernement], חלקה של פולין הכבושה שלא סופח רשמית לרייך).

הגרמנים לא הקימו גטו בעיירה אבל מינו יודנראט (מועצת יהודים), שבראשה עמדו ברוך גולדשטיין (Baruch Goldsztajn) ושמעון פָּרזֶנצֶ'בסקי (Szymon Parzenczewski) – שעד למלחמה כיהן כרב העיירה. מרבית היהודים רוכזו  ברחוב צר בשם אוגרודובה (Ogrodowa, רחוב הגן).^[1] תנאֵי החיים הגרועים ממילא ביוזפוב החמירו קשות אחרי 18 במרס 1941, כאשר 1,100 יהודים לערך הועברו אליה מן העיר קונין (Konin) שבוורטגאו (Warthegau, או ורטֶלנד [Wartheland], יחידה מנהלית שהקימו הגרמנים בשטח הפולני שסופח לרייך). התושבים החדשים, שרבים מהם היו זקנים וחולים, הגיעו כמעט בלי רכוש ואולצו להשתכן בבתים הצפופים יתר על המידה של היהודים המקומיים. עקב תנאי התברואה המידרדרים פרצה ביוזפוב מגפת טיפוס. באמצע 1941 ספר היודנראט 2,147 יהודים בעיירה.^[2]

הגירוש הראשון, שנערך ב-1 במאי 1942, התמקד ב-20 עד 35 יהודים מיוזפוב שהואשמו בקומוניזם.^[3] הגירוש השני בוצע ב-11 במאי.^[4]...