שילוח מ - Lodz, גטו, פולין ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 19/08/1944

מתוך ­­­כ־206,000 יהודים שעברו בגטו לודז' (Łódź, ליצמנשטט [Litzmannstadt]) במהלך השואה, נותרו בו באחד באוגוסט 1944 רק 68,516: 40,023 נשים וילדות ו־28,493 גברים וילדים.^[1] בחיסולו של הגטו במהלך חודש אוגוסט גורשו כמעט כולם לאושוויץ–בירקנאו (Auschwitz-Birkenau). למרות המחקר הרב בנושא, אין בידינו פרטים מלאים ומדויקים של הגירושים ההמוניים במהלך חיסול הגטו, שנמשך אולי עד תחילת ספטמבר. תבוסתה המתקרבת של גרמניה הנאצית, יחד עם חוסר הסדר ששרר בגטו בחודשים האחרונים לקיומו, השפיעו על התיעוד שניהלו הן הנאצים והן היהודים.^[2] המחלקה הסטטיסטית של היודנראט המשיכה לנהל רישומים עד 21 באוגוסט, אבל השילוחים הראשונים באותו חודש נרשמו בדיעבד, ברישומי 18–21 בחודש, שבהם נרשם כי בוצעו גירושים בימים 7–11 ו־13 באוגוסט, עם 12,400 יהודים.^[3] מחקרנו מעלה שהשילוחים הראשונים באותו חודש יצאו מהגטו בארבעה ובחמישה באוגוסט, ולא ברור אם המחלקה הסטטיסטית רשמה תאריכים שגויים בטעות או בכוונה.^[4]

מספר קטן יחסית של יהודים התייצבו לשילוחים בימים הראשונים, והגרמנים ניסו לאלצם להתייצב באופנים שונים, כגון הפסקת חלוקת המזון למיועדים לגירוש ושימוש באלימות. הם גם צמצמו את שטח הגטו כמה פעמים ואילצו את היהודים להצטופף בחלקים שנותרו, כדי שיוכלו לאסוף בקלות את המיועדים לגירוש. לגטו היו שלושה חלקים נפרדים, החלק המערבי (שנחלק לצד צפוני וצד דרומי) והחלק המזרחי, וביניהם חיברו גשרים. בימים 10–11 באוגוסט פונו כל היהודים מן החלק המערבי אל החלק המזרחי,^[5] ובימים 17–18 באוגוסט צומצם גם החלק המזרחי,^[6] ברחובות הבאים: ווֹלבּוֹרְסְקה (Wolborska, רובנשטראסה [Rubensstrasse]); נַד לוֹדקה (Nad Lodka, טיציאנשטראסה [Tizianstrasse]); סְטארי רַיינֶק (Stary Rynek, אלטמרקט [Altmarkt]); זְגִייֶרסְקה (Zgierska, הוהנשטראסה [Hohensteiner Strasse]); דוֹלנה (Dolna, טלווג [Talweg]); לַגיֶיווניצְקה (,Lagiewnicka הנזאטנשטראסה [Hanseatenstrasse]); בְּזֶ'זינסְקה (,Brzezinska זולצפלדרשטראסה [Sulzfelder Strasse]) עד פְרַנצישקַנסְקה (Franciszkanska, פרנצשטראסה [Franzstrasse]); פרנצישקנסקה עד סְמוּגוֹבה (Smugowa פייט־שטוס־שטראסה [Veit-Stoss-Strasse](; פְּלַץ קוֹשיֶילני (Plac Koscielny, קירשפלאץ [Kirchplatz]), ובַּלוּצקי רַיינֶק (Balucki Rynek, בלוטר רינג [Baluter Ring]). והגסטפו הזהיר כי כל יהודי שיימצא אחרי 19 באוגוסט בחלקי הגטו שצומצמו – ייהרג. הזהרה זו גרמה לרבים מיהודי הגטו להתייצב לשילוחים. בלילה של 18 באוגוסט יצאו מן הרחובות שצומצמו יהודים רבים עם חבילות, ורבים מהם, שלא היה להם מקום לעבור אליו, הלכו אל נקודות האיסוף למשלוחים שברחובות צ'ארניֶיצקיֶיגוֹ (Czarnieckiego) וקְראווִייֶצקה (Krawiecka).^[7]

אחרי המלחמה^[8] העיד דוד פינקלשטיין (David Finkelstein, יליד שניים בדצמבר 1927) כי הוא והוריו, מטלה (Matl, לבית זייצ'קובסקה [Zajaczkowska], ילידת עשרה בנובמבר 1890)^[9] ויצחק אבּרם (Jcek Abram, יליד 17 במאי 1886),^[10] החליטו להתייצב לשילוח של 19 באוגוסט לאחר שהוא ואביו איבדו את עבודתם ולכן גם את הקצבות המזון שלהם. אסתרה (אטקה) פרֶנקל (Estera [Etka] Frenkiel, לבית דַאוּם [Daum], ילידת Mordechai Chaim Rumkowski), יושב ראש היודנראט,^[11] העידה אחרי המלחמה על דודתה פֶלה (Fela), שעבדה בבית המלאכה לכובעים והחליטה להצטרף לשילוח של 19 באוגוסט:...