שילוח מ - Lodz, גטו, פולין ל - Auschwitz Birkenau, מחנה השמדה, פולין ב- 09/08/1944

מתוך ­­­כ־206,000 יהודים שחיו בגטו לודז' (Łódź, ליצמנשטט [Litzmannstadt]) במהלך השואה, נותרו בו באחד באוגוסט 1944 רק 68,516: 40,023 נשים וילדות ו־28,493 גברים וילדים.^[1] בחיסולו של הגטו במהלך חודש אוגוסט גורשו כמעט כולם לאושוויץ. למרות המחקר הרב בנושא, אין בידינו פרטים מלאים ומדויקים של הגירושים ההמוניים במהלך חיסול הגטו, שנמשך אולי עד תחילת ספטמבר. תבוסתה המתקרבת של גרמניה הנאצית, יחד עם חוסר הסדר ששרר בגטו בחודשים האחרונים לקיומו, השפיעו על התיעוד שניהלו הן הנאצים והן היהודים.^[2] המחלקה הסטטיסטית של היודנראט המשיכה לנהל רישומים עד 21 באוגוסט, אבל השילוחים הראשונים באותו חודש נרשמו בדיעבד, ברישומי 18–21 בחודש, שבהם נרשם שבוצעו גירושים בימים 7–11 ו־13 באוגוסט, עם 12,400 יהודים.^[3] מחקרנו מעלה שהשילוחים הראשונים באותו חודש יצאו מהגטו בארבעה ובחמישה באוגוסט, ולא ברור אם המחלקה הסטטיסטית רשמה תאריכים שגויים בטעות או בכוונה.^[4]

על פי דוח המחלקה הסטטיסטית מ־20 באוגוסט, בתשעה בחודש גורשו 1,700 יהודים, ובהם 119 ילדים, אל יעד לא ידוע ליהודים.^[5] בשבעה באוגוסט נדרש ראש היודנראט, מרדכי חיים רומקובסקי (Mordechai Chaim Rumkowski), לפרסם הודעה מטעם אוטו בְּרדפיש (Otto Bradfisch), ראש עיריית ליצמנשטט ומפקד הגסטפו המקומי, שהורתה לעובדי סדנאות החייטים ברחובות מְלינרסקה (Młynarska, מילגאסֶה [Mühlgasse]) 2 ונובומְייסקה (Nowomiejska, נוישטאדט [Neustadt]) 28 ולבני משפחותיהם להתייצב בשמונה באוגוסט עד 12 בצהריים בכלא המרכזי של הגטו (ברח' צ'רנייצקייגו [Czarnieckiego] / שניידרגאסה [Schneidergasse]). הובטחו להם מזון ומקום לישון לפני שיוצאו מן הגטו למוחרת, תשעה באוגוסט.^[6]

באותו יום, ברבע לחמש אחרי הצוהריים, נשא הנס בִּיבּוב, ראש המנהל הגרמני של הגטו, נאום בחצר החייטים שברחוב רמברנדט (Rembrandt, יעקובה [Jakuba]), בפני חלק מהמיועדים לגירוש. הוא אמר, בין היתר: "העברת הגטו צריכה להיערך בשלווה, בצורה מסודרת ובמקצועיות... אם תחייבו [אותנו] לאמצעי כפייה, יהיו הרוגים ופצועים... אני מבטיח לכם שוב שידאגו לכם". בִּיבּוב נקב במספר מסוים של תושבי הגטו שתוכננו לעזוב, על סמך מידע שקיבל מרומקובסקי. הסדנאות שעובדיהן היו מיועדים לגירוש העסיקו 1,000 עובדים, עם לפחות 1,000 בני משפחה. כל אדם הורשה להביא עד 20 ק"ג מטען, והנסיעה אמורה הייתה להימשך 10–16 שעות.^[7] היעד לא הוזכר....