שילוח מ - Lututow, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 21/08/1942

בשניים בספטמבר 1939 כבשו כוחות גרמניים את העיירה לוּטוּטוב (Lututów, לנדשטֶט [Landstett]) שבנפת ויֶילוּן (Wieluń), והיא הפכה לחלק מן הוורטֶלנד (Wartheland, ורטגאו [Warthegau]). על פי פנקס הקהילות, מעט אחרי הכיבוש צולם בעיירה סרט תעמולה אנטישמי על ידי צוות גרמני.^[1] כוחות הכיבוש מָשלו באכזריות,^[2] וניצולים מן העיירה סיפרו כי איש הס"ס ארתור ולטר דיטְבֶּרנר (Artur Walter Dittberner) היה אכזרי במיוחד. הוא הביא מוויֶילוּן קבוצות של גרמנים ושל פולנים ממוצא גרמני (פולקסדויטשה, Volksdeutsche) כדי להכות יהודים ברחובות העיירה.^[3] הוא גם השתלט על המפעלים היהודיים לעיבוד עורות וחייב את בעליהם לעבוד עבורו.^[4]

במארס 1940 הוכנסו היהודים אל גטו פתוח.^[5] לדברי ראש העיירה (Amtskommissar), לודוויג דפֶּנוויזה (Ludwig Deppenwiese), בֿ23 ביולי מחצית מתושבי העיירה היו יהודים.^[6] בֿ25 בדצמבר מנתה הקהילה היהודית 1,375 יהודים מקומיים, 247 פליטים יהודים ממקומות אחרים, וכֿ20 "מהגרים חוזרים" (Rückwanderer), כלומר יהודים שגרו בעיירה בעבר וחזרו אליה עכשיו. המזון בגטו היה מצומצם ביותר.^[7] במהלך 1941–1942 יהודים נחטפו לעיתים קרובות ונשלחו לאתרים לעבודות כפייה מחוץ ללוטוטוב^[8], כמו גם באזור פוזנן (Poznań, פוזן [Posen]). בֿ1942 נותרו בגטו כֿ1,200 יהודים.^[9]

הגטו חוסל כאשר כל היהודים שולחו ממנו, אם לגטו לודז' (Łódź, ליצמנשטט [Litzmannstadt]) ואם לחֶלְמְנוֹ (Chełmno, קולמהוף [Kulmhof]). על פי "המטה הגרמני לחקירת פשעי הנאצים בלודוויגסבורג" (Zentrale Stelle der Landesjustizverwaltungen Ludwigsburg), כוח גסטפו מוויֶילוּן הגיע ללוּטוּטוב בֿ11 או בֿ18 באוגוסט כדי לעזור בארגון חיסולה של הקהילה היהודית. גםראש העיירה של לוטוטוב, , מפקד המשטרה גיאורג שטרייכר (Georg Streicher)^[10] ואיש הס"ס ארתור דיטְבֶּרנר השתתפו בחיסול.^[11]...