שילוח מ - Grabow, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 04/1942

עד סוף ספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את כל נפת לֶנצ'יצה (Łęczyca), ובֿ20 בנובמבר הם סיפחו אותה לתחומי הרייך הגרמני בשמה החדש – לֶנטשיץ (Lentschütz). בעקבות הכיבוש הם החלו להתעלל ביהודים, סחטו מהם כספים ושלחו חלק לעבודות כפייה. במהלך הקמתם של גטאות בכל רחבי פולין הכבושה בחודשים שלפני אפריל 1940, הקימו הגרמנים את הגטו הראשון בנפה בעיירה פְּיונטֶק (Piątek, פיונטק [Piontek]), ואחריו גטאות נוספים בפּודֶמבּיצה (Poddębice, פּודֶמבּיצה [Poddembice], דצמבר 1940), גְרָבּוֹב (Grabów, פברואר 1941), וכן אוזורקוב (Ozorków) ולֶנצ'יצה (סתיו/חורף 1941).
אוכלוסיית הנפה מנתה 126,000 תושבים בערך, ובהם בין 9,631 וֿ14,300 יהודים – מספר שעלה וירד עם תנועת הפליטים. בעיירה גרבוב היו רשומים בתחילת המלחמה 825 יהודים, ובשנת 1940 עלה מספרם לֿ967. בחורף 1941 – כנראה בפברואר – גורשו מאות יהודים מהעיירה הסמוכה לנצ'יצה אל גרבוב, ובמהלך 1941 גורשו חלק מן הגברים מגרבוב אל מחנות לעבודות כפייה.
חֶלְמְנוֹ (Chełmno, קולמהוף [Kulmhof]), מחנה ההשמדה הראשון, הוקם בנפת קולו (Koło), 20 קילומטרים ממערב לגרבוב. הוא התחיל לפעול בֿ8 בדצמבר 1941, ותוך זמן קצר החלו להגיע לגרבוב ידיעות על הרציחות ההמוניות שהתרחשו בו, וממנה עברו הידיעות אל ורשה, לודז' והלאה. העדות הראשונה הגיעה לגרבוב באמצע דצמבר 1941 מפי יהודי בשם וולקוביץ' (Wołkowicz) מדומביה (Dąbie, בנפת קולו), שנשלח על ידי היודנראט בגטו דומביה לבדוק מה מתרחש בעיירה קולו. אחרי שיחות עם פולנים ויהודים בקולו הבין כי רוב יהודי קולו נשלחו למוות בחלמנו, וברח מקולו לגרבוב. ...