גל גירוש מ - Poddebice, גטו, פולין ל - Chelmno, מחנה השמדה, פולין ב- 10/04/1942

עד סוף ספטמבר 1939 כבשו הגרמנים את כל נפת לֶנצ'יצה (Łęczyca), ובֿ20 בנובמבר הם סיפחו אותה לתחומי הרייך הגרמני בשמה החדש – לֶנטשיץ (Lentschütz). אוכלוסיית הנפה מנתה 126,000 תושבים בערך, ובהם בין 9,631 וֿ14,300 יהודים – מספר שעלה וירד עם תנועת הפליטים.
1,400 יהודים היו רשומים בפּוֹדֶמבּיצֶה (Poddębice, גרמנית: Poddembice) עם פרוץ המלחמה – בין שליש למחצית מאוכלוסיית העיירה. מספרם עלה עם הגעת מגורשים מעיירות סמוכות (ובהן לֶנצ'יצָה): באחד בינואר 1940 היו בה 1,515 יהודים; כשהוקם הגטו בתום אותה שנה היו בה 1,503 יהודים; ובאביב 1941 היו בגטו לפחות 2,000 יהודים. בשנים 1940–1941 חלק מן היהודים גורשו לגטו אוזורקוב (Ozorków), או הועברו (דרך גטו לודז') אל מחנות עבודה בכפייה בסמוך לפוזנן (Poznań, פוזן [Posen]).
בעדותו אחרי המלחמה, הרשל אברם מנחה (Hershel Abram Menche, יליד 1919) מפּוֹדֶמבּיצֶה סיפר על שני יהודים שברחו ממחנה המוות חֶלְמְנוֹ (Chełmno, קוּלמהוף [Kulmhof]) והזהירו את יהודי העיירה מתוכניות הנאצים. דבריהם דחפו אותו לנסות לעזוב את העיירה. הוא היה בין תשעים הצעירים היהודים שגורשו למחנה העבודה קונין (Konin) בין 12 וֿ17 במארס 1942, שם קיבל מכתב מאביו שבגטו פּוֹדֶמבּיצֶה, שכתב כי יהיה זה ככל הנראה מכתבו האחרון, משום שמתכוונים לשלוח משם את כל היהודים. ...