אזור קוטנו (Kutno) נכבש על ידי הצבא הגרמני באמצע ספטמבר 1939, ובֿ26 באוקטובר הוא סופח לתחומי הוורטלנד (Wartheland, ידוע גם כוורטגאו [Warthegau]), והפך לחלק מנפת קוטנו. הנפה מנתה כֿ110,000 תושבים, שכעשרה אחוזים מהם יהודים. בעיירה דוֹמְבְּרוֹביצֶה (Dąbrowice) חיו 150 יהודים, ומייד לאחר הכיבוש החלו הגרמנים להתעמר בהם, ואת חלקם אף עינו למוות.
גטאות הוקמו בנפת קוטנו באביב ובקיץ 1940. הגטו הראשון הוקם בקרוֹשנְיֶיביצֶה (Krośniewice) בחודשים אפריל ומאי; השני, שהיה הגדול בנפה, הוקם בעיר קוטנו בתאריכים 15–16 ביוני; והאחרון הוקם בז'יחלין (Żychlin) בֿ20 ביולי. על פי תוכנית הגטואיזציה הגרמנית, יהודים מכל רחבי הנפה היו אמורים להישלח אל הגטו הגדול בקוטנו, אך נראה שחוץ מדוֹמְבְּרוֹביצֶה לא היו באותה עת קהילות יהודיות נוספות בנפה.
במחצית השנייה של יוני 1940 גורשו כל יהודי דוֹמְבְּרוֹביצֶה לגטו קוטנו, כֿ25 קילומטרים מזרחה. הם קיבלו הודעה על השילוח רק שעות אחדות לפני יציאתו, והורשו לקחת רק חפצים בסיסיים. בכיכר השוק חיכו להם עגלות רתומות לסוסים. לא ידועים לנו פרטים נוספים על השילוח, אבל סביר להניח שביצעו אותו הגופים שהיו מעורבים בהקמת גטו קוטנו: המשטרה הפלילית המקומית (Gemeindekriminalpolizei), השופ"ו (המשטרה העירונית, Schutzpolizei, Schupo), הז'נדרמריה, וכן אנשי ס"ס מיחידת שטורמבאן III/114. ...