על פי מִפקד שנערך בשנת 1921, ¬ֿ797 יהודים חיו בלוּבְּיֶין (Lubień, גרמנית: ליבשטדט [Liebstadt]) וֿ1,227 בקובָל (Kowal) – כשליש מן האוכלוסייה בכל אחת משתי העיירות. אחרי הכיבוש ב¬ֿ15 בספטמבר 1939, הגרמנים החלו לדרוש כסף מיהודים בכל רחבי הנפה ואיימו עליהם בגירוש. ב¬ֿ11 בדצמבר גורשו יהודים מלוּבְּיֶין וקובָל אל שימנוב (Szymanów).
לא נמצאו מסמכים המתייחסים לגירוש מקובָל, אבל בעדות שמסר אחרי המלחמה, אריה לייב פיחוטקה (Arie Leib Pichotka) סיפר שיהודים שהתגוררו בסביבות כיכר השוק בקובָל גורשו לשימנוב.
לדברי הניצולים מלוּבְּיֶין, ההוראה הפתיעה את היהודים. היו מי שסברו שהם יישלחו לעבודת כפייה יומית, ולכן התייצבו בנקודת הכינוס כשבידיהם דליים וסחבות. אחרים הבינו שמדובר בגירוש וארזו חפצים אחדים (ובין היתר לקחו תֶרמוּסים), והיו מי שהתייצבו בלי דבר פרט לבגדים שלגופם. ניצולי הגירוש זוכרים שהוא התבצע ביום החמישי של חנוכה. ...