שילוח מ - Zgierz, Lodz, Lodz, פולין ל - Lodz, גטו, פולין ב- 12/01/1942

בפרוץ מלחמת העולם השנייה חיו כ­ֿ4,800 יהודים בזְגְיֶיז' (Zgierz, נפת לודז' [Łódź], ליצמנשטט [Litzmannstadt]) - עיירה שבוורטֶלנד (Wartheland, ידוע גם כוורטגאו [Warthegau]) וששוכנת 10 קילומטרים צפוניתֿמערבית ללודז'; כ­ֿ15 אחוזים מאוכלוסיית העיירה. הוורמכט נכנס לזְגְיֶיז' ב­ֿ7 בספטמבר 1939, ובתוך ימים אחדים ארגנו הרשויות הגרמניות עבודות כפייה ליהודים, בזזו את רכושם ואת עסקיהם,^[1] חיללו את בתי הכנסת והחלו לענות ואף לרצוח גברים, נשים וילדים.^[2]

מיד לאחר הכיבוש הגרמני ברחו מן העיירה יהודים רבים, בעיקר גברים צעירים, לכיוון חלקה המזרחי של פולין, שנכבש על ידי ברית המועצות. אבל מרבית יהודי העיירה גורשו ממנה במסגרת "התוכנית לטווח קצר" (Nahplan), כאשר באיומי רצח פקדו הגרמנים שעל זְגְיֶיז' להיות "חופשייה מיהודים" (judenfrei) עד 17 בדצמבר 1939. יהודים ברחו אל קרוביהם בלודז' או אל מקומות סמוכים אחרים,^[3] וכל הנותרים גורשו על ידי הגרמנים אל גְלוֹבנו (Głowno), בתחומי הגנרלגוברנמן (Generalgouvernement, מרכז פולין שנכבש על ידי הנאצים אך לא סופח רשמית לרייך)וסביבותיה ב­ֿ27 בדצמבר.^[4]

כמה יהודים נותרו בזְגְיֶיז' עם משפחותיהם ועבדו בשירות הרשויות הגרמניות.^[5] בדיווח של הרב שמעון הוברבנד (Szymon Huberband), חבר הארכיון המחתרתי "עונג שבת" בגטו ורשה (שנוהל על ידי ההיסטוריון ד"ר עמנואל רינגלבלום [Emanuel Ringelblum]), הם מכונים "מודיעים יהודים";^[6] אבל סביר יותר להניח שהם הביאו תועלת לגרמנים בזכות המקצועות שעסקו בהם, שכן הקבוצה כללה בעיקר בעלי מקצוע. על פי ההיסטוריון צזרי יבלונסקי (Cezary Jabłoński), שמוניםֿואחד מן היהודים שנותרו בזְגְיֶיז' חיו בשולי העיירה, בשכונה בשם חֶלמי (Chełmy), בוילה שנקראה "רומא".^[7] ב­ֿ4 באוקטובר 1940 כתב עמנואל רינגלבלום ביומנו שכמה יהודים חיו מחוץ לזְגְיֶיז', ושהאיכרים לא הורשו למכור להם יותר מקילו אחד של תפוחי אדמה.^[8] כנראה שיהודים לא הורשו להתגורר בעיירה באותה עת.^[9]...