שילוח מ - Wloclawek, Wloclawek, Warszawa, פולין ל - Ozarow, Opatow, Kielce, פולין ב- 02/12/1939

עם פרוץ המלחמה עזב את ולוצלאווק גל של פליטים פולנים ויהודים, ויציאה המונית זו נמשכה במהלך הגירושים הראשונים. במרבית המקרים לקחו איתם הפליטים חפצים מעטים בלבד, והרכוש שהותירו מאחור הוחרם בידי הגרמנים. בחודשים אוקטובר-נובמבר 1939 הגיעו הפליטים היהודים לעיירות סמוכות כמו קוטנו (Kutno) וז'יכלין (Zychlin), וחלקם הרחיקו עד ורשה (Warsaw) ולובלין (Lublin).^[1]

העיר ולוצלאווק נכבשה ב-14 בספטמבר 1939, ורדיפת יהודיה החלה מיד: יהודים נעצרו או נורו למוות, שני בתי כנסת הועלו באש, ומ-25 באוקטובר הוכרחו היהודים לענוד טלאי צהוב על בגדיהם. אחרי הסיפוח לרייך הגרמנים שינו את שם העיר ללסלאו (Leslau), ומינו מספר בעלי תפקידים מטעמם: ס"ס-שטורמבנפירר הנס קרמר (Hans Cramer) מונה לראש העיר, ס"א-שטורמבנפירר אליוט הסמאייר (Elliot Hesemeyer) מונה לסגנו, והפולקסדויטשה מקס דונקהורסט (Max Dunkhorst) נעשה "יועץ לענייני יהודים". כל השלושה היו אחראים לרדיפת היהודים ולגירושם מן העיר. ד"ר הנס בורקהרדט (Hans Burkhardt) מונה לעמוד בראש המחוז המנהלי (Regierungsbezirk) הוֹהֶנזָלצָה (Hohensalza, אינוברוצלב [Inowrocław]).^[2]

כחלק מן התוכנית לטווח קצר (Nahplan), שלושת סבבי הגירוש הראשונים של יהודי ולוצלאווק נערכו בין 2 בדצמבר 1939 לאמצע פברואר 1940. היעדים היו אוזָ'רוב (Ożarów), זמושץ' (Zamość), וְלוֹשצ'ובה (Włoszczowa), שְצֶ'בְּזֶ'שין (Szczebrzeszyn) וטָרנוב (Tarnów).^[3] בתאריכים 2-1 בדצמבר 1939, במטרה לפנות מקום עבור גרמנים אתניים מן המדינות הבלטיות ("בָּלְטֶנְדוֹיטְשֶן", Baltendeutschen), הגרמנים פינו באלימות קשה את תושבי שכונת העוני בעיר גְזִ'יבְנו (Grzywno), וגם לקחו עשרות תושבים ליער סמוך וירו בהם למוות. ב-2 בדצמבר 1939 הגרמנים גירשו 1,000 מתושבי ולוצלאווק – כ-400 מהם יהודים – לאוזָ'רוב שבמחוז רדוֹם (Radom).^[4]...