שילוח מ - Pabianice, גטו, פולין ל - Lodz, גטו, פולין ב- 10/08/1942

העיר פביאניצה (Pabianice) שייכת לנפת לסק (Łask), שנכבשה בידי הוורמכט בספטמבר 1939, עם הפלישה לפולין ופרוץ מלחמת העולם השנייה. בהמשך סופחה הנפה לגרמניה הנאצית ונעשתה מחוז מנהלי בוורטלנד (Wartheland). בפברואר 1940 הקימו הגרמנים גטו ליהודים בחלק העתיק של פביאניצה. לאון אורבך (Leon Urbach)ניצול מפביאניצה, מציין כי בגטו הצטופפו 8,083 יהודים – 3,736 גברים ו-4,347 נשים.^[1] ב-23 במאי 1941 נערך הגירוש הראשון מפביאניצה, ו-231 גברים צעירים נשלחו לגטו לודז' ומשם למחנות עבודה. גירוש שני ובו 313 יהודים יצא ב-7 בספטמבר 1941. עד ינואר 1942 נערכו גירושים נוספים, ובהדרגה הם צמצמו את מספר תושבי הגטו.

בינואר 1942 החל יישום "הפתרון הסופי לבעיה היהודית" והואץ תהליך ההשמדה בוורטלנד: מינואר עד מאי 1942 גירשו הנאצים יהודים מן הערים הקטנות בוורטלנד למחנה המוות חלמנו. עם זאת, הנאצים החליטו לחסל את הקהילות הקטנות בגטאות הערים הללו אך לא לחסלן לגמרי. בפברואר 1942הוחלט כי במקום לחסל את הקהילות הקטנות יותר ייערכו סלקציות שבהן ייבחרו יהודים הראויים לעבודה. בפברואר 1942, לפני חיסול הגטו שתוכנן לחודש מאי באותה שנה, הורה הגסטפו שכל תושבי הגטו יעברו בדיקה רפואית. היהודים נדרשו להתפשט, נבדקו וחולקו לקבוצות. אלו שהוגדרו כשירים סומנו באות A, ואלו שהוגדרו בלתי כשירים לעבודה סומנו באות B.

לפני חיסול הגטו הרגו הגרמנים כ-150 חולים שהיו מאושפזים בבית החולים של הגטו, ועל פי העדויות הושלכו החולים מחלונות הבניין.^[2] ב-16 במאי 1942 הוקף הגטו....